תכנית לאומית לסיוע לניצולי שואה

תוכנית הסיוע לניצולי השואה עברה במסגרת הממשלה ה-33 כתוכנית דגל של מפלגת "יש עתיד". התוכנית כללה חבילת הטבות כלכליות לניצולים באמצעות העלאת תגמול המינימום החודשי, מתן מענק שנתי לניצולי שואה שלא זכאים לתגמול חודשי, זכאות לתרופות בחינם וכן, הגדלת סל שירותי הרווחה לו זכאים הניצולים. לשם כך, נכללו בתוכנית סדרה של שינויים והתאמות בתקציב המדינה, במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ובביטוח הלאומי. הגופים האחראים ליישום התוכנית בממשלה הינם משרד האוצר, באמצעות הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד הרווחה והביטוח הלאומי. אחד משינויי המדיניות המרכזיים בההחלטה הוא השוואת תנאים לניצולי שואה שעלו לישראל לאחר שנת 1953 ואינם זכאים להטבות מתוקף חוק נכי רדיפות הנאצים. התכנית נועדה לצמצם את הפערים שנוצרו לאורך השנים ולהשוות את תנאי הזכאות לכלל ניצולי השואה בישראל.

התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה יושמה באופן כמעט מלאה. תיקוני החקיקה הנדרשים בוצעו, הורחבו כלי הסיוע קיימים בביטוח לאומי ומשרד הרווחה לאוכלוסיות נוספות שלא זכו להן מסיבות היסטוריות וניתנו תוספות בהטבות כלכליות שמתבטאות בהעלאת תגמול המינימום, המענק השנתי, והתגמול שניתן לבן הזוג אחר פטירת ניצול השואה. יחד עם זאת, במהלך שנת 2015, לא תוגברו שירותי הרווחה ב-40 מיליון ש"ח כפי שהוחלט, אלא רק ב-7 מיליון ש"ח. במהלך שנת 2016 תוגברו השירותים ב-47 מיליון ש"ח.