שימוש בדירות מהאפוטרופוס הכללי לטובת זכאי הדיור הציבורי

רקע – דיור ציבורי

דיור ציבורי הוא מדיניות דיור שמטרתה לספק פתרון דיור לאזרחים שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי. המושג דיור ציבורי כולל בתוכו את הבנייה, האכלוס והניהול של הנכסים, וכן את המדיניות החברתית-כלכלית הקובעת את דרך הניהול של הנכסים. מאז שנות ה-80 יורד בהתמדה מלאי הדירות הציבוריות, ומצב התחזוקה שלהן הולך ומתדרדר.  מגמה זו התחזקה לאחר חקיקת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) בשנת 1998, שאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות בהן התגוררו במחירים נמוכים, כאשר התמורה ממכירת הדירות הייתה אמורה לשמש להגדלת מלאי הדירות.  בעקבות חקיקת החוק נערכו מבצעי מכר שונים, בהם הדיירים רכשו את הדירות, שהובילו להקטנת מאגר הדיור הציבורי בשיעור של כ-44% נכון ל-2015. אחוז הדירות הציבוריות חווה ירידה חדה ומתמדת – מ-23% מתוך מלאי הדירות בישראל ב-1970 ל-2.5% ב-2018.

ממשלת ישראל עסקה בשנים האחרונות בנושא הדיור הציבורי והעבירה מספר החלטות ממשלה שנועדו להגדיל את מלאי מאגר הדיור הציבורי. בין המהלכים שקידמו ההחלטות נמנו בניית דירות ציבוריות חדשות, רתימת גופים ציבוריים לבניית דירות, וכן שימוש בשיטות נוספות להגדלת המלאי, כגון הסבת דירות במיזמי מחיר למשתכן או התחדשות עירונית לדירות ציבוריות. עם זאת, קיים עדיין מחסור מהותי במאגר הדיור הציבורי. ממענה לבקשת חופש מידע שהגישה עמותת "ידיד", עולה כי נכון לינואר 2019, ממתינים 4,145 זכאים לדיור ציבורי, לא כולל עולים ותיקים.

החלטת ממשלה 3794

במסגרת מאמצי הממשלה לספק מענה למחסור ולהרחיב את מאגר הדיור הציבורי, עברה במאי 2018 החלטת ממשלה מס' 3794, "קידום השימוש בדירות המועברות מהאפוטרופוס הכללי לטובת זכאי הדיור הציבורי" . מטרת ההחלטה הייתה לגבש המלצות שנועדו לקדם העברת דירות עזובות שיורשיהן אינם ידועים ומנוהלות על ידי האפוטרופוס הכללי ולהקצותן לזכאי דיור ציבורי. הוראות סעיף 15(ג3) לחוק האפוטרופוס  הכללי קובעות, כי האפוטרופוס יעביר לקניין המדינה, נכס מקרקעין בתום תקופת ניהולו הקבועה בחוק, כשביהמ"ש שוכנע שאין הצדקה שהמדינה תמשיך בטיפולו. מנתונים העולים מהצעת החלטת הממשלה, מדובר בהיקף קטן: כ-10 נכסים המועברים מדי שנה מהאפוטרופוס הכללי לקניין המדינה, נרשמים על שם המדינה ומועברים לניהול של החשב הכללי.  
החלטת הממשלה הנחתה את החשב הכללי להגיש המלצות לשר האוצר, אשר יבחנו את ההיבטים המקצועיים והמשפטיים של הנושאים הבאים: התאמת הדירות לצורכי הדיור הציבורי, בהתחשב בין היתר בשווי הדירות, בשימוש הנוכחי שלהן, ובזכויות שקיימות לגביהן לדיירים נוכחיים ולצדדים שלישיים; המחויבות החלה על המדינה, ככל שחלה כזו, כלפי "מעוניין" בנכס עזוב כהגדרתו בחוק האפוטרופוס הכללי, באופן שזכויותיו של "מעוניין" כאמור לא תיפגענה מהעברת הדירה לדיור הציבורי; וייעוד הדירות האמורות להשכרה לזכאי הדיור הציבורי, באופן שייתן מענה לממתינים לדיור ציבורי.
החלטת הממשלה הנחתה את החשב הכללי להגיש את המלצותיו לשר האוצר תוך 90 יום מהעברת ההחלטה, דהיינו אוגוסט 2018.

דו"ח זה נכתב על ידי שני כסלו, תחיקירנית בתכנית המוניטור, בלווי והנחיה של מיכל שטרנברג ועינב ארליך, תחום ממשל במרכז להעצמת האזרח

סטאטוס יישום: לא יושם

בעקבות פנייה שביצע המרכז להעצמת האזרח למשרד האוצר לבדיקת יישום ההחלטה, התקבל ביוני 2019 מכתב מענה מלשכת החשב הכללי. במכתב נמסר כי יישום החלטת הממשלה התעכב בשל המתנה לאישור תיקון חקיקה של צו ההתייעלות כלכלית. לצורך יישום ההחלטה נדרש להאריך את תוקף סעיף 15 לחוק האפוטרופוס הכללי, המאפשר את העברת הדירות מהאפוטרופוס הכללי למדינת ישראל. בנוסף, נמסר כי בימים אלה, כשנה לאחר קבלת החלטת הממשלה, מגובשות המלצות שיועברו לשר האוצר.
עם זאת, גם בתשובתו לחופש המידע, ציין החשב הכללי כי אישור תיקון חקיקת צו התייעלות כלכלית הושלם עוד ביולי 2018,  כחודשיים לאחר קבלת החלטת הממשלה. נכון ליוני 2019, ההמלצות טרם הועברו, ויישום החלטת הממשלה, ואיתו כ-10 דירות שיכלו לעבור לדיור הציבורי מדי שנה, נמצאות ביותר משנה עיכוב.