תכנית לעידוד זכאי סיוע ממשרד העלייה והקליטה להתיישב בנגב ובגליל

1. בהמשך להחלטת הממשלה מספר 1198(נג/8) מיום 7.1.2010, בנושא הכוונת עולים ותושבים חוזרים לקליטה ביישובי הנגב והגליל, ובשים לב לחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ"ב-1991 ולחוק הרשות לפיתוח הגליל, התשנ"ג-1993 (שניהם להלן: "חוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל"), לחזק את ההתיישבות בנגב ובגליל באמצעות הפעלת תכנית המשך לעידוד זכאי סיוע ממשרד העלייה והקליטה (להלן: "זכאי סיוע"), להתיישב בנגב ובגליל.

2. בהתאם לפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "חוק ההתייעלות הכלכלית") בנושא אזורי עדיפות לאומית, ומהשיקולים המפורטים בסעיף 5 להלן, הערים והמועצות המקומיות בנגב,  והערים והמועצות המקומיות בגליל, כהגדרתם בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב הגליל, יוגדרו כיישובים בעלי עדיפות לאומית, לעניין החלטה זו.

3. לעודד זכאי סיוע להתיישב בנגב ובגליל באמצעות הפעלת מערך ליווי, משלב ההתעניינות שלהם להתיישב בנגב ובגליל ועד להשתלבותם באחת הרשויות המקומיות בנגב ובגליל. בנוסף, לזכאי הסיוע שיעברו להתגורר במועצות המקומיות בנגב ובגליל ובערי הנגב והגליל יוצע סל תמריצים ייחודי, זאת בנוסף ובהתבסס על דפוסי הסיוע הקיימים במשרד העלייה והקליטה.

4. לקבוע כי התוכנית המפורטת תוכן במשותף על ידי צוות שיורכב מנציגי המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומשרד העלייה והקליטה ועיקריה יהיו בניית תשתית ייחודית ומתאימה לקליטת זכאי סיוע, העוברים להתיישבות קבע ביישובי הנגב והגליל. הכללים על פיהם ניתן יהיה לקבל סיוע על פי התוכנית יפורסמו באתרי האינטרנט של משרד העלייה והקליטה והמשרד לפיתוח הנגב והגליל.

5. עדיפות לאומית –
החלטה זו קובעת כי הערים והמועצות המקומיות בנגב ובגליל, כהגדרתם בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, יוגדרו כאזורי עדיפות לאומית, בהתאם לפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית מהטעמים המפורטים להלן:

(א) במסגרת חוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל נתן המחוקק את דעתו לאינטרס הלאומי של פיתוח הנגב והגליל והקים שני תאגידים אשר ישמשו, בין היתר, זרוע ביצועית של הממשלה לצורך פיתוח הנגב והגליל. על רשויות אלו הוטל, בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, ליזום פעילות ליישוב הנגב והגליל, ובאופן פרטני לפעול  "להגברת יכולת קליטת העלייה באזורים אלה". בנוסף הוטל על הרשויות, לתאם בין משרדי הממשלה, הרשויות והגופים העושים לפיתוח הנגב והגליל. לעניין חוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, נקבעה הגדרה ל-"נגב" ו- "גליל".

(ב) החלטה זו היא החלטת המשך להחלטת הממשלה מספר 1198(נג/8) מיום 7.1.2010, בנושא הכוונת עולים לקליטה ביישובי הנגב והגליל, כהגדרת אזורים אלה בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, ובהתאמה ליעדים ולמטרות אשר קבע המחוקק. בהתאם, תופעל החלטה זו במישור הסיוע הפרטני לזכאים באמצעות המשרד לעלייה וקליטה. רכיבים הנוגעים לשיווק התכנית ולסיוע לרשויות המקומיות בהליכי הקליטה יופעלו באמצעות הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל.

(ג) יצוין כי הכוונת עולים לקליטה באזורי הנגב והגליל והגברת יכולת קליטת העלייה של אזורים אלה, כהגדרתם בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, עולה בקנה אחד גם עם השיקולים המנויים בסעיף 151(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית, ומקדמת שיקולים אלה, ובכלל זה תכנון הפריסה של האוכלוסייה כאמור בסעיף 151(ב)(3) לחוק ההתייעלות הכלכלית; מיקומו הגיאוגרפי של האזור או היישוב או המרחק שלו מריכוזי אוכלוסייה וממרכז הארץ כאמור בסעיף 151(ב)(4) לחוק ההתייעלות הכלכלית וחוסנו הכלכלי והחברתי של האזור או היישוב, כאמור בסעיף 151(ב)(2) לחוק ההתייעלות הכלכלית. כך הדבר על פי הנתונים הבאים:

1) פריפריאליות: 126 מתוך 128 הרשויות המקומיות בנגב ובגליל מדורגות באשכולות פריפריאליות 5-1, בהתאם למדד הפריפריאליות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – הלמ"ס). 2 רשויות מקומיות נוספות, נצרת וקריית גת, מדורגות באשכול פריפריאליות 6.
מדד הפריפריאליות של הלמ"ס מחושב כשקלול של קרבת הרשות המקומית לגבול מחוז תל אביב ושל מדד הנגישות הפוטנציאלית של הרשות המקומית, המשקלל בין קרבת הרשות המקומית לכל הרשויות המקומיות בארץ לבין גודל האוכלוסייה שלהן. מדד הפריפריאליות מדרג את הרשויות המקומיות באשכולות 1 עד 10, כאשר אשכול 1 כולל את הרשויות הפריפריאליות ביותר ואשכול 10 את הרשויות המרכזיות ביותר. אשכולות 10-7 כוללים בעיקר רשויות ממטרופולין תל אביב.

2) פריסת אוכלוסין: יישובי הנגב כוללים כ-60% משטחה של המדינה, אך מאכלסים רק כ-14% מהאוכלוסייה. יישובי הגליל כוללים כ-20% משטחה של המדינה, אך מאכלסים רק כ-16% מהאוכלוסייה. בהתאם, על פי נתוני הלמ"ס, כפי שהתפרסמו בשנתון הסטטיסטי לישראל לשנת 2012, נכון לשנת 2011, צפיפות האוכלוסין עמדה על 291.6 נפשות לקמ"ר בגליל ועל 79.1 נפשות לקמ"ר במחוז דרום של משרד הפנים (384.7 נפשות לקמ"ר בנפת אשקלון ו-49.1 נפשות לקמ"ר בנפת באר שבע), זאת לעומת 7,522.2 נפשות לקמ"ר במחוז תל אביב, 1,483.7 נפשות לקמ"ר במחוז ירושלים, 1,463.8 נפשות לקמ"ר במחוז מרכז, 1070.7 נפשות לקמ"ר במחוז חיפה.

3) חוסן חברתי כלכלי: במדינת ישראל ישנן 255 רשויות מקומיות. מתוכן 94 בגליל ועוד 34 בנגב. על פי דירוג הלמ"ס לרמה חברתית-כלכלית,  23 רשויות מקומיות בלבד הינן בעלות דירוג ברמה של 10-6 (כ-18%), 26 רשויות מקומיות בלבד הינן בדירוג 5 (כ-20%), וכל יתר הרשויות, 79 רשויות מקומיות, הינן בדירוג הנמוך של 4-1 (כ-62%). יתרה מזאת, 41 מתוך 54 הרשויות המקומיות בארץ הנמצאות בדירוג 1-2, הינן מהנגב והגליל.
על בסיס השיקולים האמורים, מוצע לקבוע את הערים והמועצות המקומיות בנגב ובגליל כאזורי עדיפות לאומית לעניין החלטה זו, ולהבחין בין ההתיישבות במרקם העירוני לבין ההתיישבות במרקם הכפרי, מן הטעמים כדלקמן:

(א) שיעורי הגירה: הערים והמועצות המקומיות באזורי הנגב והגליל אינן נהנות מהביקושים להן זוכות המועצות האזוריות באזורים אלו. לשם המחשה, קיימת הגירה מהיישובים העירוניים ליישובים הכפריים, כך באזור הנגב 44% מהתושבים שעברו להתגורר ביישובים הכפריים בנגב בשנת 2012, היגרו מערי הנגב. בגליל 14% מהתושבים שעברו להתגורר ביישובים הכפריים בגליל בשנת 2012, היגרו מערי הגליל ליישובים כפריים בגליל. מעיון במדד ההגירה הפנימית שפורסם לאחרונה על ידי מכון ירושלים, בהתבסס על נתוני הלמ"ס עולה (הנתונים מתייחסים להגירה פנימית בכל שטחי המדינה) כי 244 אלף ישראלים (3.2% מהאוכלוסייה) שינו במהלך שנת 2011 את יישוב מגוריהם. הנתון מתייחס לכאלו שעברו בין יישוב ליישוב. עיקרן של תנועות ההגירה נרשם הן בין הערים לבין עצמן, אם כי הערים רשמו מאזן הגירה שלילי של כ-14,000 איש לטובת האזורים הכפריים. על פי נתונים אלו, כ-186,000 מתוך המהגרים (76%) יצאו מהערים, אולם רק 171,800 תושבים (70%) עברו להתגורר בערים אחרות, נתון המצביע על הגירה שלילית מהמרחב העירוני. לעומת זאת, מאזן הגירה חיובי נרשם בהתייחס למועצות אזוריות לאור העובדה שעל אף ש- 31,600 מהמהגרים יצאו מיישובים במועצות אזוריות,  40,000 איש היגרו למועצות האזוריות – מאזן הגירה חיובי של 8,400 בני אדם.

יתרה מזאת, מניתוח מגמות ההגירה הפנימית בכלל הרשויות המקומיות במדינת ישראל (לוחות הלמ"ס לשנת 2011), עולה כי רק ב-5 מועצות אזוריות בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית שלילית, ובכל יתר המועצות האזוריות, 22, הייתה הגירה פנימית חיובית. דהיינו, ב-81.5% מועצות אזוריות הייתה הגירה פנימית חיובית ורק ב-18.5% מועצות אזוריות הייתה הגירה פנימית שלילית. להבדיל, אם בוחנים את ערי הנגב והגליל, 25 במספר, עולה כי ב-19 ערים הייתה הגירה פנימית שלילית ורק ב-6 ערים הייתה הגירה פנימית חיובית. דהיינו, ב-76% מהערים בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית שלילית ורק ב-24% מהערים בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית חיובית.
בכל הנוגע למועצות המקומיות, ב-49 מועצות מקומיות, מסך של 79 מועצות מקומיות בנגב ובגליל, הייתה הגירה פנימית שלילית. דהיינו ב-62% מהמועצות המקומיות בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית שלילית. רק ב-30 מועצות מקומיות בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית חיובית. דהיינו, רק ב-38% מהמועצות המקומיות בנגב ובגליל הייתה הגירה פנימית חיובית.

(ב) ביקושים: במסגרת מחקר שערך המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בשנת 2011, באמצעות חברת גיאוקרטוגרפיה, נבחנה מידת המשיכה של הציבור הרחב לצורות שונות של התיישבות בנגב ובגליל. על פי תוצאות המחקר 20.5% ו-25% מקרב הציבור (בהתאמה) מוצאים את המגורים במועצות המקומיות ובערי הנגב והגליל כמושכים או מושכים מאוד, בעוד ש-37.4% מוצאים את ההתיישבות הכפרית בנגב ובגליל כמושכת או מושכת מאוד. יצוין כי המחקר בוצע מקרב הציבור הרחב ולא מקרב המתעניינים לעבור לנגב ולגליל. בהמשך לכך, על  פי נתוני מרכז המידע להתיישבות, המופעל על ידי המשרד בשיתוף עם עמותת "אור משימות", רב רובם של המתעניינים המבקשים להעתיק את מגוריהם לנגב ולגליל, מבקשים לעבור למועצות האזוריות ולא לערים או למועצות המקומיות.
החלטה זו מיועדת, בין היתר, לעודד הגירה חיובית לערים ולמועצות המקומיות בנגב ובגליל ולתרום לפריסת האוכלוסייה, באופן העולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 151(ב)(3) ו-151(ב)(4) לחוק ההתייעלות הכלכלית.

(ג) חוסן חברתי כלכלי: בנגב ובגליל יש 25 ערים, 75 מועצות מקומיות ו-27 מועצות אזוריות. השוואה ביניהן מלמדת על פערים ברמה החברתית-כלכלית המחזקים את הצורך בהעדפת ההתיישבות העירונית על פני המועצות האזוריות. מתוך 25 הערים, רק 4 ערים מדורגות ברמה חברתית-כלכלית 6. אף אחת מהערים אינה מדורגת ברמה גבוהה יותר (7 ומעלה). מדובר       ב-16% מהערים בלבד. לגבי מועצות מקומיות: יש 75 מועצות מקומיות בנגב ובגליל. 63 מועצות מקומיות, המהוות 84% מסך המועצות המקומיות, הן ברמה חברתית כלכלית 5 ומטה. רק 12 מועצות מקומיות, המהוות 16% מסך המועצות המקומיות, הן ברמה חברתית-כלכלית 6 ומעלה. בשונה מכך, מתוך 27 המועצות האזוריות, 18 מועצות אזוריות מדורגות ברמה חברתית-כלכלית 6 ומעלה. מדובר ב-72% מהמועצות האזוריות.
אשר על כן, ההחלטה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 151(ב)(2) לחוק ההתייעלות הכלכלית. בשים לב לחשיבות של מקום המגורים הראשון בארץ להשגת תוצאות ולעיצוב התודעה באשר למקום המגורים המועדף, יש לקדם את הקליטה ביישובי הערים והמועצות המקומיות באזורי הנגב והגליל, ובכך להגשים את המטרות והיעדים העומדים בבסיס החלטה זו.

6. היקף התוכנית יעמוד על סך של 8 מיליון ₪.

• 4 מיליון ₪ מתקציב המשרד לפיתוח הנגב והגליל. 2 מיליון ₪ בכל אחת מהשנים 2014 ו-2015, מתוכם יבוצעו מיליון וחצי באמצעות משרד העלייה והקליטה וחצי מיליון באמצעות הרשות לפיתוח הנגב והרשות לפיתוח הגליל.

• 4 מיליון ₪ מתקציב משרד העלייה והקליטה. 2 מיליון ₪ בכל אחת מהשנים 2014 ו-2015.