תוכנית דחופה לצמצום פערים ומתן מענים משלימים למניעת אלימות ופשיעה בערים המעורבות ותיקון החלטת ממשלה

בהמשך לסעיף 28 להחלטת הממשלה מס' 550 מיום 24.10.2021, שעניינה "התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026" (להלן – החלטה 550) ולהחלטות הממשלה מס' 549 מיום 24.10.21, שעניינה "תוכנית לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית 2026-2022" ומס' 1783 מיום 10.7.2022 שעניינה תיקון להחלטה 549 הנ"ל המתמקדת בהרחבת מענים לביטחון האישי ברמלה, לוד ועכו ובמטרה לקדם פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית בערים המעורבות על יסוד עבודת מטה שבוצעה על ידי משרד ראש הממשלה והמשרד לשוויון חברתי ולנוכח החשיבות בהעצמתה של החברה הערבית ושילובה בחברה הישראלית ובחיזוק הערים המעורבות, זאת לצד מלחמה ישירה בפשיעה ובאלימות וחיזוק פעולות מניעה באמצעות מענים בתחומים החברתיים ותוך שמירה על המשכיות וסנכרון עם פעולות שננקטו במסגרת החלטות קודמות לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הערבית כפי שצוינו לעיל, להפעיל את התוכנית המפורטת להלן בתחומי ליבה לחיזוק ופיתוח כלכלי-חברתי ותגבור מענים מניעתיים לאלימות, לרבות בתחומי חינוך, תעסוקה וצעירים, רווחה, תרבות וספורט ולצמצום הפער בשירותים המקומיים הניתנים לחברה הערבית בערים המעורבות אל מול כלל האוכלוסייה. 

הערים המעורבות לעניין החלטה זו שבהן רוב של אוכלוסייה יהודית ומיעוט ניכר של אוכלוסייה ערבית המונה מעל 20% מתושבי העיר או מעל 20,000 תושבים הן: לוד, עכו, רמלה, מעלות-תרשיחא, נוף הגליל, חיפה ותל-אביב-יפו (להלן – "הערים המעורבות").
בהתאם לפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, תשס"ט-2009 (להלן – "חוק עדיפות לאומית"), הערים המעורבות מוכרזות כיישובי עדיפות לאומית לעניין החלטה זו לשנים 2023-2022 (כולל) מהשיקולים המפורטים בה.

החלטה זו כוללת פעילויות שונות שחלקן נקבע בהחלטה 550 והיא מוסיפה לגביהן מיקוד בהתאם לצורכי החברה הערבית בערבים המעורבות וחלקן הן פעילויות ייעודיות נוספות לחברה הערבית בערים המעורבות. כן ניתנים כלים משלימים לשכונות הערביות ולשכונות המעורבות, הכול בהתאם לצרכיה המיוחדים של האוכלוסייה ובמטרה לצמצם פערים ולמנוע אלימות. מובהר כי החלטה זו באה להוסיף על פעילויות למען החברה הערבית בערים המעורבות, הנעשות מכוח החלטות הממשלה הנ"ל וכל החלטה אחרת והיא לא נועדה להביא לגריעה כלשהי קיימת או עתידית המוחלת על החברה הערבית בערים המעורבות, אף אם אינה נזכרת בהחלטה זו.

א.    הגדרות
"שכונות ערביות": אזורים סטטיסטיים כהגדרתם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בערים המעורבות שבהם מתגוררים 60% ומעלה תושבים ערבים בהתאם לרשימה שבנספח א' להחלטה זו.

"שכונות מעורבות": אזורים סטטיסטיים כהגדרתם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בערים המעורבות שבהם מתגוררים 59-40% תושבים ערבים, בהתאם לרשימה שבנספח ב' להחלטה זו.

"הוועדה המתמדת": כהגדרתה בהחלטה 550. 

ב.    תעסוקה
1.    בהתאם לאמור בפרק התעסוקה (9) בהחלטה 550: 
א.    להנחות את זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה (להלן – "זרוע העבודה"), בתיאום עם הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים במשרד לשוויון חברתי (להלן – הרשות לפיתוח כלכלי) ואגף התקציבים, לבצע בשנים 2022 – 2023 פעולות לטובת שילוב וקידום תעסוקתי של החברה הערבית בערים המעורבות. בכלל זאת, באמצעות מרכזי הכוון תעסוקתי, תכניות הקניית כישורי בסיס ומיומנויות תעסוקתיות, הכשרות מקצועיות, חיזוק מיומנויות השפה העברית, השפה האנגלית ומיומנויות דיגיטליות ותמיכה בלימודי הנדסאות. לשם כך יופחת סך של 14 מלש"ח מתוך סעיף 9(טו)(2) בהחלטה 550 ויוקצה לצורך יישום סעיף זה. 
ב.    לצורך שילוב דורשי עבודה מקרב החברה הערבית בערים המעורבות, ירחיב שירות התעסוקה את תוכנית "מעגלי תעסוקה". לשם כך יופחת תקציב של 1 מלש"ח בשנת 2022 מתוך סעיף 9(טו)(6) בהחלטה 550 ויוקצה לצורך יישום סעיף זה.
2.    בינוי מעונות יום:
לשם צמצום הפערים בתחום התשתיות הפיזיות של מערכת החינוך בערים המעורבות ולשם הגדלת מספר מעונות היום שנבנים עבור החברה הערבית בערים המעורבות, לתקן את סעיף 9(טו)(1) בהחלטה 550, כך שהתקציב המיועד להקמת מעונות יום כאמור בסעיף זה ישמש גם להקמת מעונות יום עבור החברה הערבית בשכונות הערביות והכול בהתאם לנהלים ולקריטריונים של משרד החינוך. בהתאם לכך, לאחר המילים "הקמת מעונות יום ביישובי המיעוטים" יבואו המילים "ובשכונות הערביות בערים המעורבות כפי שיוגדר בהחלטת הממשלה האמורה בסעיף 28(א) להלן".

ג.    צעירים
1.    בהמשך לסעיף 9(ד) בהחלטה 550 ובמטרה לקדם שילוב צעירים ערבים בערים המעורבות ולהעלות את המעורבות האזרחית שלהם, להנחות את רשות הצעירים שבמשרד לשוויון חברתי להרחיב ולחזק את התוכנית לקידום מעורבות חברתית של צעירים למען הקהילה. רשות הצעירים תפעל להנגשת שירותים על ידי התאמה והרחבת המענים הקיימים בערים המעורבות לצעירים ערבים בהתאם לעמידה ביעדים ובמדדים שיוגדרו לרבות ביחס להשתתפות בהיבטים מגדריים. לצורך כך, יקצה המשרד לשוויון חברתי 1.05 מלש"ח בשנת 2022 ומשרד האוצר יקצה 1.05 מלש"ח בשנת 2022. הקצאת התקציבים מותנית במתן מימון משלים (מצ'ינג) רשותי, כפי שייקבע על ידי המשרד לשוויון חברתי. התקציבים האמורים יוקצו מתוך התקציב האמור בסעיף 28(ג) להחלטה 550. הקצאת הכספים תיעשה בתיאום עם הרשות לפיתוח כלכלי ואגף התקציבים במשרד האוצר ולאחר שהוצגו המענים, הנתונים והמדדים הרלוונטיים המוכיחים את אפקטיביות התוכנית. 
2.    כאמור בסעיף 9(ו)(2) להחלטה 550, רשות הצעירים תבצע מעקב, בקרה ודיווח על פעילות מרכזי הצעירים בערים המעורבות וכן על הנגשה אקטיבית של המענים המפורטים בפרק זה לאוכלוסיית הצעירים בערים המעורבות במטרה להגביר את מיצוי המשאבים ולכוון את המענים באופן מיטבי ומותאם.
3.    להנחות את המשרד לשוויון חברתי להפעיל "תוכניות מעבר", כהגדרתם בסעיף 9(ו)(5) להחלטה 550 גם עבור צעירים ערבים בערים המעורבות. לשם כך, ייעשה שימוש בתקציבים המוגדרים בסעיף 9(טו)(4) בהחלטה 550.

ד.    רווחה
1.    תגבור הפעלת תוכניות רווחה: להנחות את משרד הרווחה והביטחון החברתי, בתיאום עם אגף התקציבים במשרד האוצר והרשות לפיתוח כלכלי, לתגבר הפעלת סל תוכניות מותאמות, מניעתיות וטיפוליות בערים המעורבות. סל התוכניות ותקצובו יופעל לצורך הנגשת תוכניות לחברה הערבית בערים המעורבות לרבות תעדוף פריסה בשכונות הערביות או בשכונות המעורבות ובהתאם לקריטריונים המקצועיים הנהוגים במשרד הרווחה. כל התוכניות שתתבצענה במסגרת החלטה זו יכללו מימון משלים של הרשות המקומית, כנהוג במשרד הרווחה והביטחון החברתי ולא יחליפו תוכניות קיימות.
2.    חיזוק ההון האנושי במערך הרווחה בערים המעורבות: 
א.    להנחות את משרד הרווחה והביטחון החברתי, בתיאום עם אגף התקציבים במשרד האוצר והרשות לפיתוח כלכלי, לגבש כלים למנהלי המחלקה לשירותים חברתיים לשיפור גיוון תעסוקתי וייצוג של עובדים מהחברה הערבית במחלקות לשירותים חברתיים, תוך מיקוד בערים רמלה ולוד שבהן שיעור העובדים הסוציאליים מהחברה הערבית נמוך במיוחד ביחס לגודל האוכלוסייה הערבית בעיר. 
ב.    לרשום את הודעת משרד הרווחה והביטחון החברתי, כי יפעיל במהלך השנים 2022 – 2023 תוכנית הכשרה לפיתוח תפיסה ועקרונות עבודה למחלקה לשירותים חברתיים בעיר מעורבת. תוכנית זו תכלול קבוצות פיתוח ידע ומפגשי עבודה מקומיים מונחים עם מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים וצוותים בכירים. 
3.    קידום דיאלוג קהילתי וגישור: להנחות את משרד הרווחה והביטחון החברתי לתגבר פעילותם של מרכזי גישור ודיאלוג קהילתי ליישוב סכסוכים, פיתוח מנהיגות קהילתית וחיזוק שותפות עם גורמי מפתח בערים המעורבות. 
4.    לצורך יישום פרק זה, יקצה משרד האוצר למשרד הרווחה והביטחון החברתי 3.44 מלש"ח בשנת 2022, ומשרד הרווחה והביטחון החברתי יקצה בשנת 2022 לתוכנית3.44  מלש"ח מתקציבו. התקציבים האמורים יוקצו מתוך התקציב האמור בסעיף 28(ג) להחלטה 550.

ה.    חינוך לחיים משותפים:
1.    להנחות את משרד החינוך, בתיאום עם הרשות לפיתוח כלכלי ומשרד האוצר, לגבש בתוך 60 ימים תוכנית עבודה מתוקצבת ולפעול לחיזוק מרקם החיים המשותפים בין תלמידים ערבים לבין תלמידים יהודים מהערים המעורבות, בחינוך הפורמלי ובחינוך הבלתי פורמלי, באמצעות הפעלת תוכניות ללימוד משותף המבוסס על שותפויות בין בתי ספר ערבים ויהודים בתוך הערים המעורבות, הקצאת תקצוב ייעודי נוסף לבתי הספר בחינוך העברי והערבי בערים המעורבות לטובת פעילות לקידום החיים המשותפים בין התלמידים, הקמת קהילות מורים מבתי הספר הערבים והיהודים בערים המעורבות למתן כלים וליווי בתחום החיים המשותפים והקמת פורום עירוני, באחריות הרשות המקומית, בהשתתפות אנשי החינוך במסגרות העירוניות, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, שמטרתו קידום החיים המשותפים בערים המעורבות. לצורך יישום סעיף 1 בשנת 2022 יקצה משרד האוצר 3 מלש"ח למשרד החינוך מתוך התקציב האמור בסעיף 28(ג) להחלטה 550.
2.    משרד החינוך יפעל לעידוד תוכניות לחינוך לחיים משותפים בשנת תשפ"ג בהיקף של עד 2 מלש"ח מתקציבו.
3.    בהמשך לסעיף 27(ב)(5) בהחלטת 550, יקצה המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל סך של 10 מלש"ח בשנת 2022 מתקציבו ומשרד האוצר יקצה סך של 5 מלש"ח מתוך התקציב האמור בסעיף 28(ג) להחלטה 550 וזאת לטובת הפעלת תוכניות בערים המעורבות בהתאם לשטחי הפעולה של המשרד, לחיזוק מרקם החיים המשותפים, שיתוף פעולה וחיזוק הקשרים בין יהודים לערבים במסגרת התבחינים שיפורסמו בקול קורא ייעודי. תוכניות אלו יאושרו בהסכמת הרשות לפיתוח כלכלי.

ו.    תרבות וספורט:
1.    להנחות את משרד התרבות והספורט להקצות מתקציבו עבור ערים מעורבות תקציב שנתי בסך כולל של 372 אלף ש"ח מתקציב סל התרבות העירוני בשנת 2023 עבור פעילות תרבות כהגדרתה במבחן התמיכה בסל התרבות העירוני, המיועדת לחברה הערבית בערים מעורבות. התקציב האמור יחולק בין הערים המעורבות כאמור בסעיף 4 שלהלן באמצעות סל התרבות העירוני בנוסף על המימון שלו הן זכאיות במסגרת עמידתן במבחן התמיכה בהתאם לכללי החלוקה הקבועים בו, בכפוף לעמידה בדרישות המקצועיות של תקנת התמיכה ובכפוף לכל דין. 
2.    להנחות את משרד התרבות והספורט להקצות מתקציבו עבור ערים מעורבות תקציב שנתי בסך כולל של 372 אלף ש"ח מתקציב סל הספורט בשנת 2023 עבור יוזמות ספורט חדשות לחברה הערבית בערים מעורבות. התקציב האמור יחולק בין הערים המעורבות כאמור בסעיף 4 שלהלן באמצעות סל הספורט בנוסף על המימון שלו הן זכאיות במסגרת עמידתן במבחן התמיכה בהתאם לכללי החלוקה הקבועים בו, בכפוף לעמידה בדרישות המקצועיות של תקנת התמיכה ובכפוף לכל דין.
3.    במתקני ספורט שייבנו בשכונות הערביות שעליהן חל סעיף זה בהחלטה תינתן בשנת 2023 הטבה במימון המשלים, כך שבמסגרת שיעור המימון המשלים שיידרש מהרשות המקומית, יופחת סך אחוז המימון המשלים בסך של 15% לעומת שיעור המימון המשלים שהיה מוטל עליה בהתאם למבחן התמיכה הרלוונטי ותוכנית המתקנים הלאומית לפי חוק הספורט, התשמ"ח–1988 (להלן: "תוכנית המתקנים"), זאת עד לשיעור מימון משלים מינימאלי של 10%. כך לשם הדוגמא – רשות מקומית שלפי תוכנית המתקנים נדרשת לשאת בשיעור מימון משלים של 40%, תישא בהתאם להחלטה זו במימון משלים של 25% בלבד. רשות מקומית שלפי תוכנית המתקנים  נדרשת לשאת במימון משלים בשיעור של 20%, תישא בהתאם להחלטה זו במימון משלים בשיעור של 10% בלבד. רשות מקומית שלפי תכנית המתקנים נדרשת לשאת במימון משלים בשיעור של 10%, תידרש לשאת במימון משלים בשיעור של 10% ולא תזכה להפחתה נוספת.
4.    במסגרת סעיף זה שעניינו בתרבות ובספורט תינתן עדיפות לערים מעורבות הנכללות באשכולות 5-1 בדירוג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הרשויות המקומיות במחקר "אפיון רשויות מקומיות וסיווגן לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה" כפי שיעודכן מזמן לזמן, ולערים מעורבות הנכללות באשכולות 4-1 בדירוג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הרשויות המקומיות במחקר "מדד פריפריאליות של יישובים ושל רשויות מקומיות 2015" שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2015, כפי שיעודכן מזמן לזמן, וזאת בהתאם לכללים שייקבעו במבחני התמיכה.

ז.    כללי:
1.    להנחות את הרשות לפיתוח כלכלי להביא בתוך 75 יום ממועד כינון הממשלה החדשה לאישורה את תוכנית ההשלמה הרב שנתית לערים המעורבות לטובת מימוש האמור בסעיף 28 להחלטה 550.
2.    להנחות את הרשות לפיתוח כלכלי לגבש מודל לסיוע לרשויות המקומית ליישום ההחלטה, קידום מטרותיה ומיצוי משאביה, אשר יפעל בערים המעורבות. לצורך מימוש סעיף זה, יקצה משרד האוצר לרשות לפיתוח כלכלי סך כולל של 750 אלש"ח בשנת 2022, והרשות לפיתוח כלכלי תקצה 750 אלש"ח בשנת 2022. התקציבים האמורים יוקצו מתוך התקציב האמור בסעיף 28(ג) להחלטה 550.
3.    יובהר כי התקציב המוקצה על ידי משרד האוצר בהחלטה זו, יוקצה על פני השנים 2022 ו-2023 מתוך הסכומים המיועדים למטרות אלו בסעיף 28(ג) להחלטה 550 עבור כל אחת מהשנים הללו בהתאמה.
4.    השימוש בתקציב ייעשה בכפוף לכל דין ובכלל זה חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, דיני התמיכות, הוראות החשב הכללי בדבר תמיכות לגופים אחרים והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הכול לפי העניין ובכלל זה בכפוף להנחיית היועצת המשפטית לממשלה מספר 1.1801 (יישום הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית).

ח.    ניהול ההחלטה
1.    סעיף 32 להחלטה 550 ("ניהול ההחלטה"), ובכלל זה סמכות הוועדה המתמדת, לרבות על פי הנחיות הייעוץ המשפטי לממשלה כולל בהתאם למכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 15.2.2022 לעניין "סעיף 32(ט)(7) להחלטה 550 וכן על פי עדכונים בנושא זה להחלטה 550 ולמכתב הנ"ל, ככל שיתקבלו, יחולו בהתאמה גם על התוכנית, מושא החלטה זו. 
2.    לצורך בחינת יישום החלטה זו בערים המעורבות, תתכנס הוועדה המתמדת על-מנת לקיים ישיבות מעקב בנושאים שייבחרו על ידי חברי הוועדה ובהשתתפות המשרדים הרלוונטיים. הדיונים יתקיימו, לכל הפחות פעמיים בשנה וזאת בנוסף לדיונים המחויבים לפי סעיף 32(ח) להחלטה 550.
3.    ככל שיימצא לנכון, רשאית הוועדה המתמדת להקים קבוצות עבודה תחומיות או בין-משרדיות בהשתתפות המשרדים השותפים לתוכנית על-מנת לסייע לקידום ההחלטה או לקבוע כי פעולות המבוצעות במסגרת החלטה זו יידונו במסגרת דיונים ייעודיים של צוותי המשנה הרלוונטיים שהוקמו מכוח החלטה 550.
4.    לקבוע כי תוכניות העבודה המשרדיות השנתיות לביצוע סעיפי המשרדים הנכללים בהחלטה זו יוגשו לאישור הוועדה המתמדת בתוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו. תוכניות העבודה יכללו פירוט אודות מדדי התוצאה והתפוקה השנתיים, המענים, ההקצאה התקציבית לכל אחד מהמענים והפעולות שבמסגרת החלטה זו, תוך התייחסות לרלוונטיות ולהנגשת המענים, לרבות ביחס למיקומם הגיאוגרפי לחברה הערבית בערים המעורבות. הוועדה המתמדת רשאית, ככל שתמצא לנכון, לפעול בהתייעצות עם נציגי ציבור מהחברה הערבית בערים המעורבות. 

עדיפות לאומית
בהחלטה 550 אישרה הממשלה תכנית כלכלית רב שנתית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026. התכנית כוללת הטבות על בסיס גיאוגרפי, כשכלל יישובים או רשויות המגזר הערבי הוכרזו כיישובי עדיפות לאומית, זאת בהתבסס על סעיף 151(ב)(5) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2010-2009), התשס"ט-2009 (להלן: חוק עדיפות לאומית) בנושא עדיפות לאומית (בהמשך, בהחלטה מס' 716 מיום 28.11.2021 הוחרגו היישובים הדרוזים והצ'רקסיים והאוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית מעיקר סעיפי החלטה 550, תוך שנקבעו להם החלטות ממשלה ייעודיות). כמו כן, החלטה 550 כוללת הטבות שניתנות לחברה הערבית שלא על בסיס גיאוגרפי, כאשר השיקול המרכזי שביסוד החלטה 550 הוא הצורך בצמצום פערים בין החברה הערבית לבין כלל האוכלוסייה, וזאת בהתייחס למגוון תחומים תוך פירוט השיקולים, הנימוקים והנתונים התומכים בצעדים השונים. 

בסעיף 28 להחלטה 550 הנחתה הממשלה את הרשות לפיתוח כלכלי ומשרד ראש הממשלה לגבש הצעה לתכנית רב שנתית ליישובים מעורבים. בהמשך, בהחלטת ממשלה מס' 1803 מיום 28.7.2022 נקבע כי התפקיד יוטל על הרשות לפיתוח כלכלי בלבד.
החלטה זו כוללת פעילויות שונות, חלקן נקבע בהחלטה 550 והחלטה זו מוסיפה לגביהן מיקוד, בהתאם לצרכי הערים המעורבות, וחלקן הן פעילויות ייעודיות נוספות לערים המעורבות, בהתאם לצרכיהן המיוחדים.החלטה זו כוללת כלי סיוע והטבות על בסיס גיאוגרפי בהתאם לחוק עדיפות לאומית כאשר השיקולים שביסוד החלטה זו הם הצורך בצמצום פערים בין תושבי החברה הערבית בערים המעורבות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בערים המעורבות, וזאת בהתאם לסעיף 151(ב)(5) לחוק עדיפות לאומית; הצורך בחיזוק חוסנן הכלכלי והחברתי של הערים המעורבות, בדגש על החברה הערבית שמתגוררת בהן, וקידום השירותים הניתנים לכלל האוכלוסייה בערים אלו, בהתאם לסעיף 151(ב)(2) לחוק עדיפות לאומית; שיקול נוסף שביסוד החלטה זו הוא מצבן הביטחוני של הערים המעורבות שהיו מוקד מרכזי לאירועים האלימים שפרצו במהלך מאי 2021, וזאת בהתאם לסעיף 151(ב)(1) לחוק עדיפות לאומית.

להלן נתונים תומכים בהכרזה על הערים המעורבות כיישובי עדיפות לאומית ובכלי הסיוע בהחלטה זו.
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), במדינת ישראל ישנם תשעה יישובים המוגדרים כ"מעורבים", מתוכם שמונה יישובים עירוניים בעלי רוב מכריע של אוכלוסייה יהודית, אבל עם מיעוט ניכר של ערבים, והם: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, עכו, רמלה, לוד, מעלות-תרשיחא, נוף הגליל ויישוב כפרי אחד – נווה שלום.  הערים המעורבות, בהן רוב של אוכלוסייה יהודית ומיעוט ניכר של אוכלוסייה ערבית המונה מעל 20% מתושבי העיר או 20,000 תושבים (להלן- "ערים מעורבות"), המוכרזות כיישובים בעלי עדיפות לאומית לשנים 2022-2023 לעניין הפעולות המנויות בהחלטה זו, הינן: עכו, רמלה, לוד, חיפה, תל אביב-יפו, נוף הגליל ומעלות תרשיחא. לפי עיבוד המכון הישראלי לדמוקרטיה לנתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2020, החברה הערבית בערים המעורבות, הנכללות בהחלטה זו, היוותה כ-132 אלף תושבים, שהם כ-8% מכלל החברה הערבית בישראל. שיעור האוכלוסייה הערבית ברוב הערים המעורבות (מלבד חיפה ותל-אביב יפו) נע בין חמישית לשליש: בלוד השיעור הינו 30% (כ-24 אלף תושבים), עכו 33% (כ-16 אלף תושבים), נוף הגליל 30% (כ-13 אלף תושבים), רמלה 24% (כ-19 אלף תושבים), מעלות תרשיחא 22% (כחמשת אלפים תושבים), חיפה 12% (כ-34 אלף תושבים) ותל-אביב יפו 5% (כ-22 אלף תושבים). 

יישובים שאינם כלולים בהחלטה:
ירושלים – העיר ירושלים מקבלת מענה נפרד במסגרת החלטה מספר 3790 של הממשלה מיום 13.05.2018, שעניינה "צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים". במסגרת ההחלטה האמורה, ניתנו מענים לאוכלוסייה הערבית במזרח העיר בתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה, התעסוקה, הרווחה, הכלכלה והמסחר, התחבורה, הבריאות, שיפור השירות לאזרח ושיפור איכות החיים, ובתחומי התכנון ורישום המקרקעין.
נווה שלום – יישוב כפרי ולא עירוני המונה 332 תושבים, מהם 161 (48%) הינם תושבים הנמנים על האוכלוסייה הערבית. על כן, נווה שלום אינו עומד בתבחין של יישוב עירוני בעל רוב יהודי עם מיעוט ערבי ניכר. כמו כן, היישוב נווה שלום הינו יישוב כפרי קטן, בדירוג סוציו-אקונומי 9, שאין לו צורך במענים מיוחדים יישוביים או אזוריים.
יצוין, כי יישובים ערבים בתוך מועצות אזוריות הטרוגניות הכוללות יישובים עם רוב של אוכלוסייה יהודית ויישובים עם רוב של אוכלוסייה ערבית הינם חלק מיישובי התכנית בהחלטה 550.

הערים המעורבות:
ממשלת ישראל רואה חשיבות לאומית בצמצום פערים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיות המיעוטים, כפי שבאה לידי ביטוי בסדרת החלטות ממשלה ייעודיות ורב-שנתיות העוסקות בפיתוח כלכלי חברתי ובנושאים אחרים הרלוונטיים לחברה הערבית, כפי שהוזכרו לעיל, וזאת לצד החלטות ממשלה ייעודיות נוספות עבור אוכלוסיות מיעוטים: החלטת ממשלה מס' 550 מיום 24.10.2021 שעניינה "התכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026" (להלן – החלטה 550), החלטת ממשלה מס' 716 מיום 28.11.2021, שעניינה "תכנית להעצמה ולפיתוח כלכלי חברתי ביישובים הדרוזיים והצ'רקסים בגליל ובכרמל לשנית 2021 עד 2023", החלטת ממשלה מס' 717 מיום 28.11.2021, שעניינה "העצמה ופיתוח כלכלי-חברתי ביישובים הדרוזיים ברמת הגולן לשנים 2021 עד 2023", והחלטת מס' 1279 מיום 14.3.22, שעניינה "תכנית לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2022 – 2026 ותיקון החלטות ממשלה". 

החלטה 550 נשענת על שני אדנים: האחד – מתן מענים, הטבות וכלי סיוע (להלן: הטבות), הניתנים על בסיס גיאוגרפי לישובים בהם למעלה מ-80% מהאוכלוסייה הינה לא-יהודית, שהוכרזו כיישובי עדיפות לאומית לצורך החלטה 550, הערים המעורבות לא נכללו בהגדרה זו. השני – הטבות הניתנות על פי הדין הכללי לחברה הערבית, שלא על בסיס חוק עדיפות לאומית, כגון הטבות אשר ניתנות לפרטים, למוסדות ציבור או לעסקים בחברה הערבית, ומהן תהנה גם האוכלוסייה הערבית המתגוררת בערים המעורבות.
כאמור לעיל, תושבים ערבים בערים המעורבות לא ייהנו מהטבות שניתנו על בסיס חוק עדיפות לאומית. על רקע זה, בין היתר, נקבע בסעיף 28 להחלטה 550, כי תגובש תכנית ייעודית לערים המעורבות.
האזרחים הערבים בערים המעורבות מתמודדים עם אתגרים וחסמים, המאפיינים את האוכלוסייה הערבית כקבוצת מיעוט. הצורך לייחד את הערים המעורבות ואת החברה הערבית המתגוררת בהן, באמצעות תכנית פיתוח כלכלית-חברתית ייעודית, נגזר מן הפערים הגדולים בין החברה הערבית לאוכלוסייה היהודית בתוך הערים המעורבות ובמדינת ישראל בכללותה. פערים אלה באים לידי ביטוי בתחומי חיים רבים, בין השאר, בהיבטי רווחה כלכלית, תעסוקה, דיור, השכלה ונגישות לשירותים. 
במבט רחב, קיימים פערים בכל תחומי החיים בין החברה הערבית ליהודית בכל הארץ, ובמבט ממוקד בערים המעורבות, הגם שלעיתים מצב החברה הערבית בהן טוב יותר בהשוואה ארצית לכלל החברה הערבית, פערים אלו עדיין ניכרים ביחס לממוצע היהודי הארצי, ובפרט ביחס לממוצע היהודי המקומי, שפעמים רבות גבוה מהממוצע הארצי. על כן, קיימים פערים גדולים בין האוכלוסיות בערים המעורבות, שהן מוקד החלטה זו כפי שיובא להלן בפירוט לפי תחום. 

בשל פערים אלו, החלטה זו מתמקדת במענים עבור החברה הערבית. חלק מהכלים המשלימים ממוקדים בשכונות העיקריות שבהן היא מתגוררת: שכונות ערביות מוגדרות בהחלטה זו כשכונות שבהן 60% או יותר מהאוכלוסייה היא אוכלוסייה ערבית, כפי שהתייחסו אליהן בניתוח החברה הערבית ופילוח לפי שכונות במחקר של המרכז המידע והמחקר של הכנסת, ושכונות מעורבות הן שכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה ערבית בשיעור שבין 40-59% מכלל השכונה, בהתייחס לאותו מחקר. אחוז האוכלוסייה הערבית, המתגוררת בשכונות שהוגדרו כערביות או מעורבות, מתוך כלל התושבים הערבים בערים המעורבות, הינו כשני שלישים (66%). בשל כך, מענים מסוימים יתמקדו ויינתנו רק בשכונות ערביות ומעורבות בערים המעורבות. קיימת שונות מסוימת בין הערים: בחיפה 65% מקרב האוכלוסייה הערבית מתגוררת בשכונות ערביות ומעורבות, 76% בלוד, 79% במעלות תרשיחא, 86% בעכו, ו-80% ברמלה. בתל-אביב-יפו כ-48% מהתושבים הערבים מתגוררים בשכונות ערביות ומעורבות ובנוף הגליל מרבית האוכלוסייה הערבית מפוזרת על פני העיר – רק 27% מקרב האוכלוסייה הערבית חיים בשכונות ערביות ומעורבות. ההחלטה מיועדת, בין היתר, להביא לצמצום הפערים המשמעותיים הקיימים בין האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות לאוכלוסייה היהודית ולשיפור מרקם החיים בערים אלו, בפרט בתחומי החינוך לחיים משותפים, התעסוקה והצעירים, תרבות וספורט והרווחה, כפי שיפורט להלן:

תעסוקה והשכלה 
על אף ששיעור התעסוקה (שיעור המועסקים בקרב בני 15 ומעלה) של ערבים בערים המעורבות גבוה מהממוצע הארצי, עדיין קיימים פערים בין ערבים ליהודים. על פי עיבוד מיוחד של הלמ"ס לנתוני סקר כוח אדם המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור התעסוקה של נשים ערביות מערים מעורבות עמד בשנת 2019 על 54.8% (לעומת 26.5% בקרב נשים ערביות שאינן מערים מעורבות), בעוד ששיעור הנשים היהודיות המועסקות עמד על 61.9% – פער של 12%. בקרב גברים, 70.7% מהיהודים היו מועסקים לעומת 66.1% מהערבים בערים המעורבות – פער של 7%. בהקשר זה, בולטת לרעה רמלה, שבה שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים נמוך יותר מממוצע התעסוקה הערבי הכללי ועמד על 52.5% בלבד (לעומת 57.8%). 
הפערים ניכרים יותר בגובה השכר: על פי עיבוד מיוחד לנתונים מינהליים מחדר המחקר של הלמ"ס המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפער בין נשים ערביות ליהודיות בערים המעורבות עמד בשנת 2018 על 54% (6,881 ₪ לעומת 10,630 ₪, בהתאמה), לעומת פער של 68% בין נשים ערביות ליהודיות בכל הארץ, ללא ערים מעורבות (5,774 ₪ לעומת 9,707 ₪ בהתאמה). בקרב גברים הפער עמד על 62% (10,516 ₪ לעומת 17,014 ₪ בהתאמה), לעומת פער של 71 בין גברים ערבים ליהודים בכל הארץ, ללא ערים מעורבות (9,061 ₪ לעומת 15,497 ₪ בהתאמה). 

על פי עיבוד מיוחד לנתוני מרשם ההשכלה של הלמ"ס המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נכון לשנת 2018 שיעור הגברים היהודים האקדמאיים בערים מעורבות הוא כמעט פי 3 ממקביליהם הערבים – 32.5% לעומת 11.2%, ובקרב הנשים קיים פער של יותר מפי שניים – 40.4% לעומת 18.1%. עם זאת, שיעור הגברים היהודים האקדמאיים (ללא ערים מעורבות) הינו 22.4% לעומת 9.5% אצל גברים ערבים ושיעור הנשים היהודיות האקדמאיות (ללא ערים מעורבות) הינו 31.7% לעומת 14.2 אצל הנשים הערביות. כך, שברמה הארצית הפערים בין שתי האוכלוסיות קטנים יותר מאשר בתוך הערים המעורבות. לרמת ההשכלה יש השפעה גדולה על הן על היכולת להשתלב בשוק העבודה והן על גובה השכר, ובאופן משמעותי יותר בקרב נשים. על פי עיבוד מיוחד לנתונים מינהליים של הלמ"ס, המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, השכר החודשי של נשים ערביות מערים מעורבות בעלות השכלה אקדמית של תואר ראשון היה בשנת 2018 גבוה ב-64% משכר נשים ערביות עם תעודת בגרות (9,736 ₪ לעומת 5,932 ₪, בהתאמה), וכך גם בקרב הגברים הערבים – פער של 58% (16,502 ₪ לעומת 10,446 ₪). עם זאת, יש פער ניכר בין שכר של יהודים לזה של ערבים בערים המעורבות, הן עבור אקדמאיים והן עבור בעלי השכלה תיכונית: הפער בשכר בין אקדמאיים עם תואר ראשון יהודים וערבים עמד בשנת 2018 על 33% לטובת הגברים היהודים, ו-25% לטובת הנשים היהודיות. כמו כן, הפער בין יהודים וערבים עם תעודת בגרות עמד על 36% לטובת גברים יהודים ו-28% לטובת נשים יהודיות. 

מעונות יום: על פי נתונים שנמסרו לרשות לפיתוח כלכלי על ידי הרשויות המקומיות בערים המעורבות בינואר-פברואר 2022, בכל הערים המעורבות, מלבד מעלות תרשיחא, ישנם פערים מובהקים במספר מעונות היום הנותנים מענה לחברה הערבית לבין אלו הנותנים מענה לחברה היהודית בערים המעורבות. בעת הזו, בלוד, חיפה ונוף הגליל לא קיימים מעונות יום הנותנים מענה לחברה הערבית בלבד. בלוד, 63% מהמעונות נותנים מענה לחברה היהודית ו-38% נותנים מענה משותף. בחיפה, 47% נותנים מענה לחברה היהודית ו-53% נותנים מענה משותף. בתל-אביב יפו, מתוך 54 מעונות, רק מעון אחד נותן מענה לחברה הערבית ומעון נוסף נותן מענה משותף. ברמלה 35% מהמעונות נותנים מענה לחברה היהודית, 53% נותנים מענה משותף ו-12% לחברה הערבית. בעכו, 80% מהמעונות נותנים מענה לחברה היהודית ו-20% לחברה הערבית.

צעירים
על פי עיבוד מיוחד לנתוני סקרי כוח אדם של הלמ"ס, המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור הצעירים חסרי המעש בערים המעורבות עומד על 21.7% עבור גברים ערבים ו-20% עבור נשים ערביות, לעומת 14.2% לגברים יהודים ו-14.8% לנשים יהודיות. נתונים אלו בערים המעורבות דומים לנתונים הארציים עבור הגברים, העומדים על 21% עבור גברים ערבים, לעומת 14% לגברים יהודים. עם זאת, מצב הנשים הערביות חסרות המעש טוב יותר בערים המעורבות, כאשר הנתונים הארציים מראים 40% לנשים ערביות לעומת 13% לנשים יהודיות. בקרב כלל הצעירים הגברים היהודים והצעירות בערים המעורבות ישנה מגמת ירידה או סטגנציה בשיעור חסרי המעש, למעט צעירים גברים ערבים אשר שיעורם עלה בחמש נקודות האחוז מאז שנת 2015. 
רווחה  לפי עיבוד מיוחד של למ"ס לנתוני סקר הוצאות המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעל לשליש ממשקי הבית בחברה הערבית וקרוב למחצית מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני בערים המעורבות, פי 2.8 ופי 4.7 מהחברה היהודית בהתאמה. בקרב משקי הבית, הפער בערים המעורבות קטן יותר מהפער הכלל ארצי (ללא ערים מעורבות), העומד על פי 3.4, אך גדול יותר בערים המעורבות בקרב הילדים, כאשר הפער ברמה הארצית עומד על פי 2.6. 
לפי עיבוד מיוחד של הלמ"ס לנתוני סקר הוצאות כפי שמופיע במחקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2018 מספר המפרנסים למשק בית ערבי בעיר מעורבת עמד על 1.5 לעומת 1.3 למשק בית יהודי, אך ההכנסה הכספית למשק בית יהודי הייתה גבוהה יותר – 22,590 ש"ח, לעומת 14,936 ש"ח במשק בית ערבי בערים המעורבות, פער של כ-7,600 ש"ח. 
לפי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי נכון לדצמבר 2021, אחוז התקן מול איוש בפועל של העובדים הסוציאליים בערים המעורבות נע בין 80% (מעלות תרשיחא) לבין 97% (עכו), בעוד שהממוצע הארצי הינו 90.5%. שיעור העובדים הסוציאליים הערביים ברוב הערים המעורבות נמוך משיעור האוכלוסייה הערבית בהן, וזאת על אף ששיעור מקבלי השירות מהחברה הערבית גבוה יותר משיעורם באוכלוסייה. שיעור העובדים הסוציאליים הערביים בתל-אביב יפו עומד על 1.4%, ברמלה 2.7%, בלוד 5.4%, במעלות תרשיחא 7.7%, בחיפה 9.2% בנוף הגליל 9.7% ובעכו 21.5%. לפי נתוני משרד הרווחה והביטחון החברתי, היחס בין אחוז התושבים הערבים לבין אחוז העובדים הסוציאליים הערבים הוא הגבוה ביותר ברמלה (פי 8.9), לוד (פי 5.6) ואחריהן הערים ת"א יפו (פי 3.6), נוף הגליל (פי 3.1), מעלות תרשיחא (פי 2.9), עכו (פי 1.5) וחיפה (פי 1.3). 

בבחינת הסיבות לפנייה למחלקות לשירותים חברתיים, על פי עיבוד מיוחד של הלמ"ס לנתונים מנהלייים של משרד הרווחה, כפי שמופיע במחקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, בערים המעורבות יש שיעור נמוך יותר של ערבים הפונים למחלקות לשירותים חברתיים כתוצאה מ"עוני, קשיי הכנסה ותעסוקה", בהשוואה לערבים שאינם מערים מעורבות (30 לאלף נפש בערים מעורבות לעומת 32.8 בשאר הארץ), אך גבוה כמעט פי 3 מהאוכלוסייה היהודית בערים המעורבות. שיעור נמוך יותר של ערבים בערים מעורבות פונים בשל "תפקוד לקוי של הורים או ילדים" (33.9 לאלף נפש בערים מעורבות לעומת 46 בשאר הארץ), שיעור גבוה יותר מקרב החברה הערבית פונים בשל אלימות (6.2 לאלף נפש בערים מעורבות לעומת 4 בשאר הארץ ( ויותר משיעור כפול בשל התמכרות ועבריינות (5 לאלף נפש בערים מעורבות לעומת 2.3 בשאר הארץ). יצוין, שבחברה היהודית פונים פי 3 בשל זקנה לעומת החברה הערבית.  לפי מחקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2020 היה פער גדול בין ערבים ויהודים בערים מעורבות, לעומת ערבים ויהודים בשאר הארץ ללא ערים מעורבות, בשיעור בעלי נזקקות מוגדרת ל-1,000 נפש מתוך קבוצת האוכלוסייה. בערים מעורבות השיעור הוא 103.4 ל-1,000 נפש בקרב ערבים מול 81.4 בקרב יהודים; ובשאר הארץ, ללא ערים מעורבות, השיעור הוא 123.1 בקרב ערבים לעומת 69 בקרב יהודים. 
לפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בלוד, כדוגמא, יש מספר נמוך מאוד של פונים למחלקת הרווחה מהאוכלוסייה הערבית בעיר (47.6 פונים ל-1,000 נפש). למעשה, למרות שמצבה הסוציואקונומי של האוכלוסייה הערבית בלוד הוא הירוד ביותר מן הערים המעורבות, שיעור הפונים למחלקת הרווחה הוא הנמוך ביותר. גם האוכלוסייה היהודית פונה במספרים נמוכים יחסית (70.2 פונים ל-1,000 נפש). תושבי לוד הערבים, ששילובם בתעסוקה ושכרם נמוכים, כמעט ואינם פונים למחלקת הרווחה על רקע עוני, קשיי הכנסה ותעסוקה –9.3 מטופלים ערבים (כלומר, פחות מ-1% מהאוכלוסייה הערבית), לעומת 32.8 ברמה הארצית ללא ערים מעורבות, ו-7 מטופלים יהודים, לעומת 9.7 ברמה הארצית ללא ערים מעורבות. 

חינוך לחיים משותפים
לפי עיבוד מיוחד של הלמ"ס לנתונים מינהליים של משרד החינוך, בשנת הלימודים תש"פ למדו כ-27 אלף תלמידות ותלמידים ערבים בערים מעורבות. בכל הערים המעורבות שיעור התלמידים הערבים מכלל התלמידים גבוה משיעורה של האוכלוסייה הערבית בעיר, עובדה המלמדת על כך שהחברה הערבית צעירה יותר, וכי לתחום החינוך עשוי להיות השפעה ניכרת על עתיד הערים המעורבות. 
בדוח מבקר המדינה בדבר החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות משנת 2016 ובביקורת המעקב משנת 2021 בנושא, ציין מבקר המדינה כי נקודת הפתיחה של מערכת החינוך בישראל מציבה אתגר בחתירה לחינוך לחיים משותפים ולמיגור הגזענות. העובדה שמערכת החינוך מחולקת לכמה זרמים מרכזיים, כאמור לעיל, יוצרת הפרדה בין הקבוצות השונות מגיל הגן עד כיתה י"ב, וכך נמנעת היכרות ביניהן.
דוח ביקורת מיוחד מטעם מבקר המדינה בנושא שירותים מוניציפליים בערים המעורבות משנת 2022, מציין את החשיבות של פעילות חיים משותפים בערים המעורבות. כפי שנאמר בדוח: "המייחד את מערכת החינוך בערים המעורבות הוא האפשרות הטמונה בהן לנסות לשלב בין קבוצות אוכלוסייה שונות המתגוררות באותו מרחב גיאוגרפי. מפגש והיכרות בלתי אמצעית של ילדים ובני נוער יכולים לתרום רבות לגיבוש וללכידות החברתית בין הקבוצות השונות ולסייע להתגבר על השסעים החברתיים הקיימים. במפגשי שיתוף הציבור שביצע משרד מבקר המדינה העלו המשתתפים את הרצון ליצור מסגרות משותפות ולקיים פעילויות שבהן משתתפים תלמידים יהודים וערבים." כמו כן, אחת המלצות הדוח היא כי יושקעו משאבים בתוכניות חינוכיות וערכיות להיכרות עם האחר במטרה לשבור חסמים חברתיים ותרבותיים ולתרום למרקם חיים משותף ומכבד.

תרבות וספורט
לפי עיבוד מיוחד של הלמ"ס לנתוני סקר הוצאות המופיע במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, חרף הנגישות הגבוהה יותר של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות לחוגים, האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות לא משתתפת בחוגים בשיעור ניכר יותר מהחברה הערבית הכללית. למרות שחלה עלייה בקרב משקי בית ערבים בהשתתפות פרטית בחוגים, לא חל כמעט שינוי בקרב משקי בית ערבים בערים המעורבות: שיעור הגידול בהשתתפות בחוגים בין שנת 2008 לשנת 2018 בקרב ערבים בערים המעורבות עמד על 17.5% (4.7% לעומת 4%), בעוד שבקרב כלל האוכלוסייה הערבית הגידול עמד על 75% (4.6% לעומת 1.6%), ובקרב יהודים בערים המעורבות שיעור הגידול עמד על 25% (18% לעומת 14.4%). יצוין, כי בקרב האוכלוסייה היהודית הכללית שיעור הגידול עמד על 14% (14.9% לעומת 13.1%).
בספורט, על פי נתוני משרד התרבות והספורט, מרבית הספורטאים בחברה הערבית הם בענף הכדורגל ובכלל ענפי הקבוצתיים שיעורם מכלל הספורטאים בישראל הוא 15% אחוזים בלבד, בענפים אישיים המצב חמור עד מאוד ובסה"כ 4% מהספורטאים בענפיים אישיים הם מקרב האוכלוסייה הערבית. בתרבות, מוסדות תרבות מהחברה הערבית נתמכים כיום בתקנות משרד התרבות בכ-57 מלש"ח בשנה. אילו היו נתמכים כחלקם היחסי באוכלוסייה תקציב התמיכה השנתי צריך היה להיות 157 מלש"ח בשנה. כיום נעדרת החברה הערבית כמעט מכל תקנות התמיכה המקצועיות במשרד ובהן- סינמטקים, מוזאונים, תאטרון רפרטוארי, להקות מחול ועוד ואילו ביתר התקנות המרכזיות חלקן שולי ביותר. 
בהתאם לנתונים אלו ניתנו מענים באמצעות התכנית הרב שנתית בהחלטה 550. לצד זאת ומאחר והערים המעורבות אינן נמנות על רשימת היישובים שהוכרזו בעדיפות לאומית בהחלטה 550, נדרש מענה ייחודי זה במסגרת החלטת הממשלה לערים המעורבות. 
לפיכך מוצע, להקצות תקציב עבור יוזמות תרבות וספורט חדשות בערים המעורבות ולחזק את התשתיות הפיזיות של מתקני הספורט בשכונות הערביות בערים המעורבות. כאשר במסגרת חלוקת התקציב, יינתן משקל לדירוג החברתי-כלכלי והפריפיריאלי של הערים המעורבות הנכללות בהחלטה.

צמצום ומניעת אלימות 
על פי סקר הביטחון האישי בחברה הערבית בערים המעורבות לשנת 2020 של יוזמות אברהם ומוסד שמואל נאמן מאוגוסט 2021, בשנת 2018 27% מקרב ההרוגים בחברה הערבית (19 מתוך 71) הינם תושבי הערים המעורבות, בעוד ששיעורם באוכלוסייה עומד על כ-10% בלבד: כמעט פי שלושה משיעורם בחברה הערבית. בשנת 2020 שיעור ההרוגים הערבים המהווים תושבי ערים מעורבות עמד על 22% (21 מתוך 96). על פי אותו סקר, 82.9% מהתושבים הערבים בערים המעורבות היו מודאגים מתופעות האלימות והפשיעה, יותר מכלל האזרחים הערבים (אשר 75.8% מהם היו מודאגים מתופעת האלימות, ו-74% היו מודאגים מהפשיעה). בנוסף, 79.6% מקרב התושבים הערבים בערים המעורבות חשים כי חלה עליה ברמת האלימות בעיר מגוריהם בשנת 2020, והדבר מעיד על ירידה בתחושת הביטחון האישי, כאשר רק 9.6% מהם היו שבעי רצון מטיפול המשטרה בצמצום תופעת האלימות. בהחלטת ממשלה מספר 852 מיום 1.3.21, הממשלה אימצה את עקרונות הפעולה שבדו"ח צוות המנכ"לים הבין משרדי בעניין טיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית והטילה על מנכ"ל משרד ראש הממשלה לגבש תכנית רב שנתית מפורטת למימוש ההמלצות. 

יצוין כי באירועי האלימות שהתרחשו בחודש מאי 2021, רבים מהעצורים והמעורבים בהתפרעויות היו גברים צעירים, בעלי עבר פלילי נעדרי מסגרת פעילות נורמטיבית קבועה. במחקר שנעשה עבור זרוע העבודה ומשרד ראש הממשלה, הוצגו נתונים מדאיגים המראים על נסיקה בשיעורי צעירים ערבים שאינם לומדים, אינם מצויים בהכשרה מקצועית ואינם עובדים. יש קשר בין מאפיינים אלה לבין הסיכון שבהדרדרותו מחוץ למסלול חיים נורמטיבי. נדרש טיפול מניעתי נוסף המספק הכוון ומענה לצעירי החברה הערבית בערים המעורבות, בדגש על הגברים. 

בהמשך לכך, גובשה החלטת ממשלה 549 מיום 24.10.2021 תכנית לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית 2022 – 2026. החלטה זו מבוססת, בין היתר, על העיקרון של שילוב כלים "רכים" לטיפול ומניעה תוך מיקוד באוכלוסיית הצעירים הערבים שלאורך זמן, אינם מצויים במסגרת קבועה של תעסוקה, לימודים או הכשרה מקצועית.

אחת מתפיסות הליבה המובילות בהחלטה 549 גורסת שטיפול בהיבטי אכיפה בלבד, לא יביא את התוצאות המיוחלות. גורמי העומק שמביאים למימדי הפשיעה והאלימות הגבוהים, מחייבים לתמוך את פעולות האכיפה בפעולות משלימות לטיפול ומניעה מתחומי הרווחה, החינוך, החברה והקהילה. לצד היד הקשה שיש לנקוט כנגד מפרי חוק, יש להגיש במקביל מענים ושירותים על מנת לקדם שיקום וחזרה למוטב של פורעי החוק, להרחיק ממעגלי הפשע את המועדים לכך ולמנוע את הידרדרותם וכן לחזק את יכולותיו של השלטון המקומי בהתמודדות עם הפשיעה ובהגברת המשילות. לפיכך, נכללו בהחלטה 549 שורה של פעולת ייעודיות בתחומי החינוך, רווחה, תעסוקה וצעירים, תוך סנכרון עם פעולות מכוח החלטת ממשלה 550. 

במטרה להרחיב את המענים הישירים לחיזוק הביטחון האישי, לצמצום האלימות והפשיעה בערים המעורבות עכו, לוד ורמלה ושל התושבים הערביים בפרט, תוקנה החלטה 549 בהחלטת ממשלה מס' 1783מיום 10.7.22 באופן שנוספו צעדים ופעולות משלימות משיקולים מקצועיים לערים אלו. צעדים אלו כוללים, בין השאר, תכנית משטרתית המתייחסת להיבטי אמון, הגברת נוכחות משטרתית והחזרת תחושת הביטחון האישי בעכו, רמלה ולוד. יצוין כי מימון החלטה 1783 נעשה מתוך מקורות סעיף 28 להחלטה 550.
הגם שהתכנית שנקבעה בהחלטה 549 ובתיקון בהחלטה 1783, כוללת גם ערים מעורבות, המענה שניתן בה עבורן הוא חלקי. 
לפיכך, פיתוח כלכלי-חברתי וצמצום פערים בתחומי ההחלטה המוצעת הם נדבך מרכזי ומשלים לשם מניעת אלימות וחיכוך בערים המעורבות. תכנית זו נועדה לתת את המענים המשלימים המניעתיים לתופעות האלימות הרווחות בקרב החברה הערבית בערים המעורבות ומניעה של תופעות אלימות בין החברה הערבית והיהודית באותן הערים מעבר למענים הניתנים בהחלטה 549 ובהחלטה 1783. 

חוסנם הכלכלי חברתי של היישובים ורמת השירותים בהם
קיימת שונות משמעותית בחוסנן הכלכלי והחברתי של הערים המעורבות: על פי המדד החברתי-כלכלי של אוכלוסיות הרשויות המקומיות המפורסם ע"י הלמ"ס, לוד, רמלה ועכו נמצאות באשכול חברתי-כלכלי 4, נוף הגליל ומעלות תרשיחא משתייכות לאשכול חברתי-כלכלי 5, והערים הגדולות חיפה ותל-אביב יפו נמצאות באשכול 7 ו-8 בהתאמה. עם זאת, חלוקה לאזורים סטטיסטיים בתוך הערים, בהתאם לעבודה של מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2021, מראה כי האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות לרוב משויכת לאזורים סטטיסטיים נמוכים: האוכלוסייה הערבית בלוד וברמלה, המצויות באשכול 4, משתייכת לאזורים סטטיסטיים באשכולות 1-2; האוכלוסייה בעכו, המצויה אף היא באשכול 4, משתייכת לאשכול 2-4, כאשר רובה משתייכת לאשכולות 2-3; במעלות תרשיחא ובנוף הגליל האזורים הסטטיסטיים בהם מתגוררת אוכלוסייה ערבית שייכים לאשכול 5; בחיפה האוכלוסייה הערבית מפוזרת באשכולות 1-7, כאשר 30% מקרבה באשכולות 1-2, 50% באשכולות 4-5 ו-20% באשכולות 6-7; ובתל אביב יפו האוכלוסייה הערבית משתייכת לאשכולות 3-5. 

נספח א': אזורים סטטיסטים בערים המעורבות עם מעל 60% אוכלוסייה ערבית