ייעול הליכי תכנון ורישוי בנייה

כחלק מפעולות הממשלה להתמודדות עם משבר הדיור בישראל ובמטרה לייעל את שרשרת הייצור של הדירה ובכך להגדיל את היצע הדיור בהתאם למדיניות הממשלה:
1 .    לתקן את חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה) בהתאם לעקרונות הבאים:
ייעול הליכי התכנון בוועדות מחוזיות:
א.    סעיף 62א(א) יתוקן כך שתכנית מפורטת העומדת בכל התנאים שלהלן תהיה תכנית בסמכות ועדה מקומית:
1)    התכנית כוללת תוספת של עד 1,200 מ"ר למגורים. 
2)    התכנית יכול שתכלול גם תוספת של ייעודים או שימושים הנלווים למגורים וכן תוספת שטחי בנייה לייעודים או השימושים האמורים ובלבד שהתוספת לא תעלה על 10% משטח התוספת למגורים.
3)    התכנית יכול שתכלול שינוי מייעוד כלשהו לייעוד מגורים, למעט שינוי מייעוד ציבורי או מייעוד חקלאות.
4)    התכנית לא תכלול הסדרה של עבירות בנייה. 
ב.    סעיף 62א(א) יתוקן כך שתכנית הכוללת פיצול חלק ממגרש המיועד לאזור מגורים בנחלה ושינוי ייעודו למגורים ובלבד שהיקף השטח שישונה ייעודו כאמור לא יעלה על 500 מ"ר או על שליש מהמגרש המיועד לאזור מגורים בנחלה, לפי הנמוך מביניהם, וכן שסך יחידות הדיור שבמגרש לא יוגדל, תהיה תכנית בסמכות ועדה מקומית. 
ג.    סעיף 31א(ב) יימחק כך שניתן יהיה להסמיך ועדה מקומית כוועדה מקומית עצמאית גם אם לא מכהן בוועדה המקומית נציג בעל דעה מייעצת.
ד.    סעיף 62א(א1) יתוקן כך שתכנית מפורטת העומדת בכל התנאים שלהלן תהיה תכנית בסמכות ועדה מקומית עצמאית:
1)    התכנית כוללת תוספת של עד 5,000 מ"ר למגורים;
2)    התכנית יכול שתכלול גם תוספת של ייעודים או שימושים הנלווים למגורים וכן תוספת שטחי בנייה לייעודים או השימושים האמורים ובלבד כי התוספת לא תעלה על 10% משטח התוספת למגורים;
3)    התכנית יכול שתכלול שינוי מייעוד כלשהו לייעוד מגורים, למעט שינוי מייעוד ציבורי או מייעוד חקלאות. 
ה.    סעיף 109א(ב) יתוקן כך שתכנית בסמכות ועדה מחוזית הכוללת מעל 500 יחידות דיור, שלא הוכרע לגביה בתוך 18 חודשים ממועד הגשתה, תועבר, לא יאוחר מ-30 ימים, על ידי מזכיר הוועדה המחוזית לדיון בוועדת משנה של המועצה הארצית שמונתה לפי סעיף 6(ד) לחוק התכנון והבנייה. יו"ר המועצה הארצית יהיה רשאי להחזיר את התכנית לוועדה המחוזית מטעמים מיוחדים, בתוך 30 ימים מהעברתה. 
ו.    להנחות את המפקד הצבאי להטמיע, בשינויים המחוייבים ובהתאמה להוראות הדין ותחיקת הביטחון, את יישום סעיף 1(א) להחלטה זו באזור יהודה ושומרון. 
ז.    לתקן את סעיף 61א(ב1) כך שלצורך הגשת תכנית בקרקע פרטית שתיועד בעיקרה למגורים, מי שיש לו עניין בקרקע ייחשב גם מי שבמועד הגשת התכנית התקיימו כל אלה:
1)    טרם הגשת התכנית, הציג למתכנן המחוז הצעה לתכנית (בסעיף זה – "השטח המקורי") וניתנה חוות דעת כתובה של מתכנן המחוז הקובעת כי יש הכרח לתכנן על שטח רחב יותר וכי יש להרחיב את גבולות השטח המקורי;
2)    יש לו זכות בשיעור הנדרש לפי פסקה (1) של סעיף 61א(ב1) בשטח המקורי;  
3)    יש לו זכות בחלק מסוים מהקרקע הנכללת בתכנית המוגשת, בשיעור של למעלה ממחצית;
4)    שטח התכנית המוגשת תואם את חוות דעת מתכנן המחוז לפי סעיף קטן 1ז(1);
5)    אין בתכנית שהוא מבקש להגיש פגיעה, כהגדרתה בפסקה (1) של סעיף 61א(ב1), בחלק מסוים אחר של הקרקע הנכללת בתכנית המוגשת, שהוא אינו בעל זכות בה.
 האצת הליך הרישוי:
ח.    לתקן את חוק התכנון והבנייה בנושא מסלול רישוי באמצעות מורשה להיתר, בהתאם לעקרונות הבאים:
1)    החל מיום 1 בינואר 2024, הוראות פרק ה'4 לעניין מסלול רישוי באמצעות מורשה להיתר יחולו בכל מרחבי התכנון של כלל הרשויות המקומיות.
2)    הוראות פרק ה'4 לעניין מסלול רישוי באמצעות מורשה להיתר יחולו גם על הקמת מבנה ציבור, כאשר לא יהיה צורך באישור מכון בקרה לבקרת תכן ובקרת ביצוע להקמת מבנה ציבור שמספר הקומות שבו אינו עולה על שתיים.
3)    סמכות שניתנה בחוק התכנון והבנייה או בתקנות לפיו או בהוראות תכנית לרשות הרישוי או למהנדס הוועדה המקומית ביחס לשלב מתן היתר הבנייה, וזו לא הופעלה על ידיהם בעת מסירת המידע למורשה להיתר, יהיה רשאי המורשה להיתר להפעיל את הסמכות האמורה כאילו ניתנה לו.
4)    סמכות שניתנה בחוק התכנון והבנייה או בתקנות לפיו או בהוראות תכנית לוועדה המקומית ביחס לשלב מתן היתר הבנייה, בנושאים שיקבע שר הפנים בתקנות, וזו לא הופעלה על ידיהם בעת מסירת המידע למורשה להיתר, יהיה רשאי המורשה להיתר להפעיל את הסמכות האמורה כאילו ניתנה לו.
ט.    לתקן את חוק התכנון והבנייה ולקבוע כי על בקשה למתן היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה (להלן – הבקשה להיתר) יחולו הוראות אלה:
1)    שר הפנים יהיה רשאי להכריז בצו על רשות רישוי מקומית אשר אינה ממלאת, באופן חריג, את תפקידיה במתן היתרי בנייה, כמפורט להלן: 
א)    הכרזת שר הפנים לפי סעיף זה תיעשה לאחר קבלת המלצת מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים ולאחר שניתנה הזדמנות לרשות הרישוי להביא את טענותיה בפני השר.
ב)    המלצתו של מנהל מינהל התכנון תתבסס, בין היתר, על הימשכות הליכי הרישוי בוועדה, שיעור העררים שמוגשים כנגד החלטות הוועדה ואשר מתקבלים על ידי ועדת הערר. ככל שיידרש, ייועץ מנהל מינהל התכנון עם המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון או מנהל רשות מקרקעי ישראל.
ג)    מנהל מנהל התכנון יערוך, בתוך 6 חודשים מיום תיקון החוק, בדיקה ראשונה ביחס לכלל רשויות הרישוי לעניין עמידתן באמות המידה שבפסקה (ב). בדיקה כאמור תיערך, לכל הפחות, מדי 24 חודשים.
ד)    מנהל מינהל התכנון יעביר את המלצתו לשר הפנים ביחס לרשויות הרישוי בתוך 45 ימים מתום התקופה לביצוע הבדיקה כאמור בפסקה (ג).
ה)    הכרזת השר תעמוד בתוקף ל-24 חודשים מיום ההכרזה או לתקופה קצרה יותר, מנימוקים מיוחדים שיקבע שר הפנים.
2)    על בקשה להיתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה בתחום מרחב התכנון של רשות רישוי מקומית שהוכרז לגביה כאמור בסעיף קטן 1(ט)(1), אשר כוללת בנייה של לפחות 40 יחידות דיור, יחולו ההוראות להלן: 
א)    יו"ר ועדת המשנה למועצה הארצית שמונתה על פי סעיף 6(ה) לחוק התכנון והבנייה (להלן – ועדת המשנה), ומנהל מינהל התכנון או נציגו, יחדיו, יהיו רשות רישוי ארצית בעלת סמכות מקבילה לרשות הרישוי המקומית, בבקשות למתן היתר בתחום מרחב התכנון של רשות רישוי מקומית (להלן – רשות הרישוי הארצית).
ב)    ועדת המשנה תהיה בעלת סמכות מקבילה לוועדה המקומית בכל הנוגע להליכי הרישוי, ולמנהל מינהל התכנון או נציגו תהיה סמכות מקבילה למהנדס הוועדה המקומית.
3)    מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן 1(ט)(2), על בקשה להיתר אשר כוללת בנייה של לפחות 40 יחידות דיור ולא הוכרעה, בתוך פרק זמן שיקבע שר הפנים, ברשות הרישוי המקומית או בוועדה המקומית, לפי העניין, יחולו ההוראות להלן:
א)    מגיש הבקשה להיתר יהיה רשאי לבקש להעביר את הבקשה מרשות הרישוי המקומית או מהוועדה המקומית לרשות הרישוי הארצית או לוועדת המשנה, לפי העניין. 
ב)    הוגשה בקשה כאמור ומתקיימים בבקשה התנאים האמורים, יועבר הטיפול בהיתר לסמכות רשות הרישוי הארצית או ועדת המשנה, לפי העניין, והיא תהיה רשאית להמשיך בהליך הבקשה למתן ההיתר מהשלב שבו הגיעה רשות הרישוי המקומית או הוועדה המקומית, לפי העניין.
4)    רשות הרישוי הארצית או ועדת המשנה, לפי העניין, תהיה סמכות רישוי מקבילה במקרים בהם התקבל ערר על סירובה של רשות רישוי מקומית או ועדה מקומית לאשר מתן היתר בנייה.

 האצת מימוש היתרי בנייה:
י.    לתקן את סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה ולקבוע כי לוועדת הערר המחוזית תהיה הסמכות שלא לעכב היתר, כולו או חלקו, אם נושא הערר שהוגש אינו משפיע באופן משמעותי על היתר הבנייה, כולו או חלקו, וזאת בהתאם לשיקול דעתה של ועדת הערר. בנוסף, ועדת הערר תהיה מוסמכת להורות על הפקדת ערבות בסכום שתקבע ועדת הערר בהתאם לשיקול דעתה כתנאי למתן ההיתר, כולו או חלקו, כדי להבטיח את השבת המצב לקדמותו ככל שהערר יתקבל.
יא.    לתקן את סעיף 112 לחוק התכנון והבנייה ולקבוע כי: 
1)    בעררים על תכנית בסמכות ועדה מקומית עצמאית שאינה תואמת תכנית כוללנית, מגיש התכנית, מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה ומי שהשמיע טענות לפי סעיף 106(ב) יהיה רשאי לערור על הכרעת הוועדה רק ברשות יו"ר ועדת הערר המחוזית. 
2)    בעררים על תכנית בסמכות ועדה מקומית עצמאית אשר תואמת תכנית כוללנית, מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה ומי שהשמיע טענות לפי סעיף 106(ב) יהיה רשאי לערור על הכרעת הוועדה רק ברשות יו"ר ועדת הערר המחוזית.
יב.    לתקן את סעיף 157ב ולקבוע כי שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות סוגי עבודות ומבנים שלא יידרש אישור תחילת עבודות על מנת להתחיל בביצוען.
יג.    לתקן את סעיף 265(31) לחוק התכנון והבנייה כך ששר הפנים יהיה רשאי לקבוע את התנאים וההוראות לעניין שינוי שיטת חישוב השטח הכולל המותר לבנייה לעניין תכניות מאושרות שקבעו את שטחי הבנייה בחלוקה לשטח עיקרי ושטח שירות, ובלבד שההשפעה התכנונית של שינוי שיטת החישוב לעומת הקבוע בתכנית תהא מועטה.
יד.    להטיל על שר הפנים לתקן את תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב-1992, כך ששטחי הבנייה בתכנית ייקבעו בשיטה נפחית וללא הפרדה בין שטחי בנייה עיקריים לשטחי שירות. 
2 .    להנחות את מנהל מנהל התכנון להורות ללשכות התכנון המחוזיות כי במקרה של הגשת עקרונות לתכנית לבחינת לשכת התכנון המחוזית, יועלו העקרונות למערכת מידע פנימית של מינהל התכנון בתוך 30 ימים מהגשתם. 
בסעיף זה¬¬ – "עקרונות לתכנית" – קו כחול, ייעודי קרקע מבוקשים ושטחי בנייה מבוקשים.
3 .    על מנת להסיר חסמים לקידום תכנון בקרקעות פרטיות, להטיל על שר הפנים לתקן את תקנה 15 לתקנות התכנון והבנייה (תכנית איחוד וחלוקה), התשס"ט-2009, כך שיתווספו לתקנה הקיימת כיום ההבהרות והעקרונות הבאים:
א.    תקנת משנה (א) תתוקן כך שיובהר, למען הסר ספק, שהוצאות עריכת התכנית ייקבעו על ידי הוועדה המקומית לפי סכומי ההוצאות ששילם בפועל מגיש התכנית, וזאת בין אם מגיש התכנית הוא גורם פרטי, רשות מקומית, חברה ממשלתית או משרד ממשלתי.
ב.    לא יינתן היתר בנייה או אישור להקלה או לשימוש חורג למבקש, שאינו בעל קרקע שהוקצתה בטבלאות ההקצאה למגיש התכנית, אם לא שולם שיעור תשלומי הבעלים שהוטל על המבקש בתוספת הצמדה וריבית ככל הנדרש.
ג.    תקנת משנה (ד) תתוקן כך שבהודעה הנשלחת בדואר רשום לכל אחד מבעלי המקרקעין שבמתחם התכנית בדבר שיעור תשלומי הבעלים המוטל עליו, יובהר גם כי לא יינתן היתר בנייה, אישור להקלה או לשימוש חורג,  ללא תשלום השיעור כאמור בתוספת הצמדה וריבית ככל הנדרש. 
ד.    ועדה מקומית תעביר תקבול שגבתה מבעלי הקרקע מכוח סעיף זה למגיש התכנית עד תום 30 ימים מיום הגבייה.
4 .    לשם הגברת הוודאות בהליך התכנון והרישוי, לתקן את פקודת העיריות בהתבסס על האמור בסעיף 28 לחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ"ב-2021,  כך שרשות מקומית לא תהא רשאית לדרוש מיזם או בעל מקרקעין לבצע או לממן עבודות פיתוח על חשבונו, ולא תהא רשאית להתנות מתן אישור או הסמכה מטעמה ליזם או לבעל המקרקעין, בכך שיזם או בעל מקרקעין יבצע או יממן עבודות פיתוח על חשבונו, והכל אלא אם נקבע החיוב במפורש בדין. לעניין זה, "עבודות פיתוח" – כהגדרתם בסעיף 198א לפקודת העיריות.
5 .    להקים צוות ממשלתי בין-משרדי בראשות המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (אזרחי) ונציג שר הפנים לבחינת הצורך בעריכה מחודשת של הוראות חוק התכנון והבנייה וכן בחינת הליך התכנון במוסדות התכנון ותכולות תכנית. הצוות יגיש את מסקנותיו לשר הפנים ולשר האוצר בתוך 180 ימים. בצוות יהיו חברים ראש מטה התכנון הלאומי, מנהל מנהל התכנון, המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה והממונה על התקציבים, או מי מטעמם.
6 .    בהחלטה זו –
"תכנית בקרקע פרטית" –תכנית בסמכות ועדה מקומית או בתכנית בסמכות ועדה מחוזית.