הקמת כפרי הסטודנטים בנגב ובגליל והרחבתם

כפרי סטודנטים
1. בהמשך להחלטות הממשלה מספר 3651(נג/6) מיום 2.6.2005,  מס' 3796(נג/25) מיום 17.7.2008 ומספר 1200(נג/10) מיום 7.1.2010, בעניין כפרי הסטודנטים בנגב ובגליל, לפעול להגדלת מספר הסטודנטים המתגוררים בכפרי הסטודנטים ביישובי הנגב והגליל ולהקים כפרים חדשים, על מנת לחזק אזורים אלו.
2. בהתאם לפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "חוק ההתייעלות הכלכלית"), בנושא אזורי עדיפות לאומית, ומהשיקולים המפורטים בסעיף ‎8 להלן, להגדיר את הרשויות המקומיות בנגב, כהגדרתו בחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ"ב-1991, והרשויות המקומיות בגליל, כהגדרתו בחוק הרשות לפיתוח הגליל, התשנ"ג-1993 (שניהם להלן: "חוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל"), כיישובים בעלי עדיפות לאומית, לעניין החלטה זו.
3. לפעול להקמת כפרי סטודנטים חדשים ביישובי הנגב והגליל ולהגדלת מספר הסטודנטים אשר מתגוררים בכפרי הסטודנטים הקיימים ל-1300.
4. להקים ועדת היגוי בראשות המנהלת הכללית של המשרד לפיתוח הנגב והגליל ובהשתתפות נציגי משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, משרד העלייה והקליטה והמשרד לשירותי דת. נציג החטיבה להתיישבות יוזמן קבוע לדיוני הוועדה ויהווה גורם פעיל ומשמעותי בדיוניה. ועדת ההיגוי תהא אחראית על מעקב וביצוע ההחלטה. הוועדה תקים צוות מקצועי ליישום ההחלטה. הוועדה תוודא כי יישום ההחלטה יבוצע באופן שווני כלפי כל הגופים, המגזרים והרשויות המקומיות.
5. החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית תהיה הגוף המבצע של החלטה זו; סיועה של החטיבה להתיישבות לכפרי הסטודנטים, ייעשה באמצעות חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 התקנות מכוחו ונהלי החטיבה.
6. להקצות מתקציבי משרדי הממשלה לטובת הרחבת כפרי הסטודנטים והקמתם של כפרים חדשים, ופעילות חברה וקליטה על פי החלוקה הבאה:
• 500 אלף ₪ מתקציב החטיבה להתיישבות בכל אחד מהשנים 2014-2013.
• 500 אלף ₪ מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל בכל אחת מהשנים 2013 ו-2014.
• 500 אלף ₪ מתקציב משרד האוצר בכל אחד מהשנים 2014-2013. משרד
האוצר רשאי להקצות עד 3 מיליון ₪ נוספים בכל שנת תקציב ליישום החלטה זו, בכפוף לאישור מראש של ועדת ההיגוי ובכפוף למסקנות המחקר המלווה בשנת 2014.
• 1.7 מיליון ₪ מתקציב המשרד לשירותי דת, בשנת 2013, כסיוע לסטודנטים הלומדים במוסדות מוכרים ע"י המל"ג ואשר יפעלו להעמקת הזהות היהודית בפריפריה, ולהפעלת פעילויות להעמקת הזהות היהודית ברחבי הארץ.
• עד 1 מיליון ₪ מתקציב משרד העלייה והקליטה בכל אחת מהשנים 2016-2014, עבור תכניות סטודנטים עולים שישתלבו בכפרי הסטודנטים, אשר יאושרו על ידי משרד העלייה והקליטה ובכפוף להשתתפות עולים בפרויקט.
• בנוסף להקצאת התקציב המפורטת, החטיבה להתיישבות רשאית לממן את הפעילויות המפורטות בהחלטה זו מהיתרות התקציביות שנותרו ממסגרת החלטת הממשלה מספר 1200.
• החטיבה להתיישבות תהא רשאית להתקשר עם עמותת "איילים" לפי הוראות תקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993.
• הממשלה רושמת לפניה את השתתפות עמותת "איילים" ב-15 מיליון ₪ בשנה לטובת הפעלת התוכנית.
7. ועדת ההיגוי תיעזר בחברה חיצונית לטובת מחקר מלווה לבחינת אפקטיביות התוכנית, זאת באמצעות מסגרת התקציב המוקצית בהחלטה זו.
8. עדיפות לאומית
החלטה זו קובעת כי יישובי הנגב והגליל, כהגדרתם בחוקי הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, יוגדרו כאזורי עדיפות לאומית, בהתאם לפרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית:
(א) החלטה זו מבקשת ליתן הטבות ותמריצים לאזורי הנגב והגליל לשם עידוד הפריסה של האוכלוסייה במדינת ישראל והגדלת האוכלוסייה באזורי הפריפריה. ממשלת ישראל פועלת זה מכבר, במספר רב של החלטות, לעידוד התיישבות הקבע באזורי הנגב והגליל (כהגדרתם בחוק הרשות לפיתוח הנגב וחוק הרשות לפיתוח הגליל). החלטה זו מבקשת אף היא לסייע לחיזוק ועידוד ההתיישבות בנגב ובגליל בדרך של הקמת כפרי סטודנטים והרחבתם באזורים אלו.
(ב) כפרי הסטודנטים מהווים מקור משיכה לסטודנטים שבאים ללימודים באזורי הנגב והגליל, מהמרכז, והראייה שכ-70% מהסטודנטים המתגוררים בכפרי הסטודנטים הינם, במקור, תושבי מרכז הארץ. יתרה מזאת, כ- 85% מסך כל הסטודנטים המתגוררים בכפרי הסטודנטים, בוחרים להישאר באזור הפריפריה גם לאחר תום לימודיהם, ועד היום הוקמו כ-15 גרעיני התיישבות על ידי יוצאי כפרי הסטודנטים.   
(ג) ממחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי ישנה הגירה למטרת לימודים של כמעט מחצית מהסטודנטים שגדלו בפריפריה למרכז. ואילו התנועה ההפוכה – של סטודנטים אשר גדלו במרכז ללימודים בפריפריה, קטנה יחסית, ולא מגיעה        ל-10%. יתרה מזאת, למעלה משליש מהסטודנטים מהפריפריה הגיאוגרפית שלמדו במרכז ובתל-אביב , העתיקו לשם את מגוריהם (44% בצפון, 35% בדרום), לעומת אחוזים נמוכים יותר של מי שלמד לימודים אקדמיים בפריפריה והעתיק מגוריו למרכז (23% בצפון ו-28% בדרום). נתונים אלו מחזקים את הצורך בחיזוק הגורמים אשר יהוו מוקדי משיכה לסטודנטים מהמרכז אשר יעתיקו את מגוריהם לפריפריה, בשלב הראשון לצורך לימודיהם, ובהמשך, כמקום מגוריהם הקבוע.
(ד) ההחלטה בדבר קביעת היישובים בנגב ובגליל כאזורי עדיפות לאומית לצורך החלטה זו מבוססת אם כן, על השיקולים המפורטים בסעיף 151(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית, ובכלל זה תכנון הפריסה של האוכלוסייה כאמור בסעיף 151(ב)(3) לחוק ההתייעלות הכלכלית; מיקומו הגיאוגרפי של האזור או היישוב או המרחק שלו מריכוזי אוכלוסייה וממרכז הארץ, כאמור בסעיף 151(ב)(4) לחוק ההתייעלות הכלכלית וחוסנו הכלכלי והחברתי של האזור או היישוב ורמת השירותים בו, כאמור בסעיף 151(ב)(2) לחוק ההתייעלות הכלכלית.
(ה) להלן פירוט הנימוקים והשיקולים העומדים ביסוד קביעת יישובי הנגב והגליל כבעלי עדיפות לאומית מכוח החלטה זו, והנתונים התומכים בהם:
1. 126 מתוך 128 הרשויות המקומיות בנגב ובגליל מדורגות באשכולות פריפריאליות 1-5, בהתאם למדד הפריפריאליות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – הלמ"ס). 2 רשויות מקומיות נוספות, נצרת וקריית גת, מדורגות באשכול פריפריאליות 6.
מדד הפריפריאליות של הלמ"ס מחושב כשקלול של קרבת הרשות המקומית לגבול מחוז תל אביב ושל מדד הנגישות הפוטנציאלית של הרשות המקומית, המשקלל בין קרבת הרשות המקומית לכל הרשויות המקומיות בארץ לבין גודל האוכלוסייה שלהן. מדד הפריפריאליות מדרג את הרשויות המקומיות באשכולות 1 עד 10, כאשר אשכול 1 כולל את הרשויות הפריפריאליות ביותר ואשכול 10 את הרשויות המרכזיות ביותר. אשכולות 7-10 כוללים בעיקר רשויות ממטרופולין תל אביב.
בהתאם לנתונים לעיל, אמת המידה האמורה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 151(ב)(4) לחוק.
2. יישובי הנגב כוללים כ-60% משטחה של המדינה, אך מאכלסים רק כ-14% מהאוכלוסייה. יישובי הגליל כוללים כ-20% משטחה של המדינה, אך מאכלסים רק כ-16% מהאוכלוסייה. בהתאם, על פי נתוני הלמ"ס, כפי שהתפרסמו בשנתון הסטטיסטי לישראל לשנת 2012, נכון לשנת 2011, צפיפות האוכלוסין עמדה על 291.6 נפשות לקמ"ר בגליל ועל 79.1 נפשות לקמ"ר במחוז דרום של משרד הפנים (384.7 נפשות לקמ"ר בנפת אשקלון ו-49.1 נפשות לקמ"ר בנפת באר שבע). זאת לעומת 7,522.2 נפשות לקמ"ר במחוז תל אביב, 1,483.7 נפשות לקמ"ר במחוז ירושלים, 1,463.8 נפשות לקמ"ר במחוז מרכז, 1070.7 נפשות לקמ"ר במחוז חיפה. החלטה זו תסייע להמשך הפעלת כפרי הסטודנטים ביישובי הנגב והגליל כגורמי משיכה לסטודנטים מהמרכז ומהפריפריה, אשר ייבחרו להישאר באזורים אלו גם לתקופת הלימודים, ולהוות פוטנציאל להשתקעות באופן קבוע ביישובים אלו גם בתום הלימודים. בכך יהיה כדי לתרום לתכנון הפריסה של האוכלוסייה.
בהתאם לנתונים לעיל, אמת המידה האמורה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 151(ב)(3) לחוק.
3. במדינת ישראל ישנן 255 רשויות מקומיות. מתוכן, 94 בגליל ועוד 34 בנגב. על פי דירוג הלמ"ס לרמה חברתית-כלכלית,  23 רשויות מקומיות בלבד הינן בעלות דירוג ברמה של 6-10     (כ-18%), 26 רשויות מקומיות בלבד הינן בדירוג 5 (כ-20%), וכל יתר הרשויות, 79 רשויות מקומיות, הינן בדירוג הנמוך של 1-4 (כ-62%). יתרה מזאת, 41 מתוך 54 הרשויות המקומיות בארץ הנמצאות בדירוג 1-2, הינן מהנגב והגליל. המושג רמה חברתית כלכלית מבטא שילוב תכונות בסיסיות של האוכלוסייה באותה יחידה. מושג זה נתפש אינטואיטיבית במצביו הקיצוניים: עני בקצה האחד ועשיר בקצה השני. האמצעים הכספיים מהווים היבט מרכזי אך לא יחיד של הרמה החברתית-כלכלית. קיימים היבטים נוספים המרכיבים רמה זו, אשר מתואמים חלקית עם המצב הכספי. ההיבטים המרכזיים המרכיבים את הרמה החברתית-כלכלית של תושבי יחידה גיאוגרפית הם המקורות הכספיים מעבודה, מקצבאות וממקורות אחרים של התושבים, מאפייני תעסוקה ואבטלה, מצוקות חברתיות-כלכליות מסוגים שונים, מאפיינים דמוגרפיים, חינוך והשכלה, תחום הדיור וציוד הדירה ורמת המינוע. העובדה כי מרבית הרשויות המקומיות בנגב ובגליל, כ-82%, נמצאות בדירוג 5 ומטה, מלמדת על המצב החברתי-כלכלי של הרשויות המקומיות בנגב ובגליל, ומאפשרת לקבוע כי אמת המידה האמורה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 151(ב)(2) לחוק.