בהמשך להחלטת הממשלה מס' 2315 מיום 22.1.2017 בדבר אימוץ הגדרת עבודה לאנטישמיות כפי שהתקבלה על ידי הברית הבין-לאומית לשימור זכר השואה (IHRA) במושבה ב-26 במאי 2016 בבוקרשט ומתוך הכרה בחשיבות הרחבת הכלים להתמודדות עם תופעת עיוות והכחשת השואה, לאמץ נוסחי שתי הגדרות עבודה נוספות שהתקבלו על ידי IHRA כדלקמן:
• הגדרת עבודה ל"עיוות והכחשת שואה" (Holocaust denial and distortion) כפי שהתקבלה על ידי IHRA במושבה ב-10 באוקטובר 2013 בטורונטו.
• הגדרת עבודה ל"אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה" (antigypsyism/anti-Roma discrimination ) כפי שהתקבלה על ידי IHRA במושבה ב-8 באוקטובר 2020.
אימוץ ההגדרות אינו בא לגרוע, להפחית או לשנות מכל הגדרה נוהגת אחרת, לרבות לפי חוק או החלטה של הממשלה או גוף מוסמך אחר.
להלן נוסחי שתי הגדרות העבודה:
• הגדרת עבודה ל"עיוות והכחשת שואה":
הכחשת שואה היא שיח ותעמולה המכחישים את המציאות ההיסטורית ואת היקף השמדת היהודים על ידי הנאצים ועוזריהם במהלך מלחמת העולם השנייה. הכחשת השואה מתייחסת במיוחד לכל ניסיון לטעון שהשואה מעולם לא התרחשה.
הכחשת שואה יכולה לכלול הכחשה או הטלת ספק פומביים בשימוש במנגנוני ההשמדה העיקריים (כמו תאי הגז, ירי המוני, הרעבה ועינויים) או את הכוונה של רצח העם היהודי.
הכחשת השואה על צורותיה השונות היא ביטוי לאנטישמיות. הניסיון להכחיש את רצח העם של היהודים הוא מאמץ לפטור את הנאציונל סוציאליזם והאנטישמיות מאשמה או מאחריות לרצח העם היהודי. צורות של הכחשת שואה כוללות גם האשמה של היהודים בהצגה מוגזמת או ב"יצירת" השואה למטרות רווח פוליטי או כספי, ממנה מצטיירת תמונה כאילו השואה עצמה הייתה תוצאה של תיאוריית קשירת קשר (קונספירציה) שאותה זממו היהודים. בכך, המטרה היא להפוך את היהודים לאשמים ואת האנטישמיות שוב ללגיטימית.
מטרות הכחשת השואה הן לעתים קרובות בנייה מחדש של אנטישמיות מפורשת וקידום אידיאולוגיות פוליטיות ותנאים העולים בקנה אחד עם התרחשותו של סוג האירוע עצמו אשר את עצם קיומו היא מכחישה.
עיוות השואה מתייחס בין היתר ל:
1. מאמצים מכוונים לתרץ או למזער את השפעת השואה או מרכיביה העיקריים, לרבות משתפי פעולה ובעלות בריתה של גרמניה הנאצית;
2. מזעור משמעותי של מספר קורבנות השואה בניגוד למקורות מהימנים;
3. ניסיונות להאשים את היהודים בגרימת רצח העם שלהם;
4. התבטאויות המציגות את השואה כאירוע היסטורי חיובי. הצהרות אלה אינן הכחשת שואה אלא קשורות אליה בהיותן צורה קיצונית של אנטישמיות. הן עשויות להציע שהשואה לא הלכה רחוק מספיק בהגשמת מטרת "הפתרון הסופי של השאלה היהודית";
5. ניסיונות לטשטש את האחריות להקמת מחנות הריכוז וההשמדה שאותם תכננה והפעילה גרמניה הנאצית על ידי הטלת האשמה על אומות אחרות או קבוצות אתניות.
• הגדרת עבודה ל"אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה":
אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה היא הצגת ביטויים ומעשים פרטניים, כמו גם מדיניות ופרקטיקות מוסדיות של דחיקה לשוליים, הדרה, אלימות גופנית, פגיעה בתרבויות ואורחות החיים של בני הרומה ודברי שטנה המופנים כלפי בני הרומה, כמו גם כלפי אנשים וקבוצות אחרים הנתפסים, הסובלים מסטיגמות או שנרדפו בתקופת הנאצים, ועדיין היום, כ"צוענים".
כל אלה מובילים להתייחסות לבני הרומה כאל קבוצת זרים לכאורה ומשייכים אותם לסדרה של סטריאוטיפים מזלזלים ודימויים מעוותים המייצגים צורה מיוחדת של גזענות.
כדי להדריך את IHRA בעבודתה, הוכר כדלקמן:
אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה קיימת כבר מאות שנים והייתה מרכיב משמעותי במדיניות הרדיפה וההשמדה נגד בני הרומה שבוצעה על ידי גרמניה הנאצית ואותם שותפים פשיסטים ולאומנים קיצוניים ומשתפי פעולה אחרים שהשתתפו בפשעים אלה.
אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה לא התחילה או הסתיימה עם תום העידן הנאצי אלא ממשיכה להיות מרכיב מרכזי בפשעים כנגדם. למרות העבודה החשובה שנעשתה על ידי ארגון האומות המאוחדות, האיחוד האירופי, מועצת אירופה, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה וגופים בין-לאומיים אחרים, הסטריאוטיפים והדעות הקדומות על בני הרומה לא עברו תהליך של דה-לגיטימציה או קעקוע מספיקים והם ממשיכים להתקיים גם כיום במידה רבה ללא עוררין.
אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה היא תופעה מגוונת בעלת הסכמה חברתית ופוליטית רחבה. היא מהווה מכשול משמעותי להכללת בני הרומה בחברה הרחבה יותר, והיא פועלת על מנת למנוע מבני הרומה ליהנות משוויון זכויות, הזדמנויות והשתתפות כלכלית-חברתית משתלמת.
ביטויים עכשוויים של אפליה כנגד הצוענים/בני הרומה יכולים, בהתחשב בהקשר הכולל, לכלול, בין היתר:
1. עיוות או הכחשה של רדיפת בני הרומה או רצח עם של בני הרומה.
2. האדרת רצח העם של בני הרומה.
3. הסתה, הצדקה וגילוי אלימות כנגד קהילות בני הרומה, רכושן וכנגד יחידים מבני הרומה.
4. עיקורים בכפייה כמו גם טיפול פוגעני גופני ופסיכולוגי של בני הרומה.
5. הנצחה ותיקוף של סטריאוטיפים מפלים כנגד בני הרומה.
6. האשמת בני הרומה, תוך שימוש בדברי שטנה, בבעיות חברתיות, פוליטיות, תרבותיות, כלכליות ובריאות הציבור, אמיתיות או נחזות.
7. הטלת סטריאוטיפים על בני רומה כאנשים העוסקים בהתנהגות פלילית.
8. שימוש במונח "צועני" כביטוי גנאי.
9. אישור או עידוד מנגנוני הדרה המכוונים נגד בני הרומה על בסיס הנחות המפלות גזעית, כגון הדרה מבתי ספר רגילים ומהליכים מוסדיים או מדיניות שמובילים להפרדת קהילות בני הרומה.
10. אימוץ מדיניות ללא בסיס חוקי או קביעת התנאים המאפשרים עקירה שרירותית או מפלה של קהילות ויחידים מבני הרומה.
11. החזקת כלל בני הרומה באחריות קולקטיבית למעשים האמיתיים או הנחזים של יחידים בקהילות בני הרומה.
12. הפצת דברי שטנה נגד קהילות בני הרומה בכל צורה שהיא, למשל בתקשורת, לרבות באינטרנט וברשתות החברתיות.
