על הכותבים:
רון צור הוא מנכ"ל חברת הייעוץ קבוצת Sparks. מלווה מגוון רחב של תהליכים אסטרטגיים במשרדי הממשלה ומייעץ לחברות עסקיות מובילות במשק. שותף מייסד שותף במכון לאסטרטגיית עתיד לישראל (ISFI) ומשמש כיו"ר הוועד המייעצת של הפורום הישראלי למנהיגות. בעברו בשירות הציבורי כיהן כראש המטה ליישום רפורמה בשירות המדינה, וקודם לכן כסמנכ"ל בכיר בוועדה לאנרגיה אטומית.
ניסים (נסי) כהן הוא פרופסור למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר המרכזיים שלו הם רפורמות במינהל הציבורי, יזמות וחדשנות במינהל הציבורי, יחסי פוליטיקאים־בירוקרטים, תקצוב ציבורי ובירוקרטיה ברמת הרחוב.
תקציר
דינת ישראל מאופיינת מאז הקמתה בריכוזיות ממשלית רבה. זאת, בין היתר, באה לידי ביטוי בתהליך התקצוב וניהול ההון האנושי בשירות המדינה. לצד ריכוזיות זו, ישראל סובלת מאוד מאי־יציבות פוליטית, אתגרים ביטחוניים רבים וקשיי משילות רבים. במיוחד בולט בה היעדר תכנון אסטרטגי ארוך־טווח
המבנה הארגוני של יחידות הממשל ויחסי הגומלין ביניהן הם מהנושאים החשובים והמהותיים ביותר בניהול המדינה המודרנית. לסוגיית חלוקת העבודה בין יחידות הממשל השונות ובתוכן השפעה מכרעת על יכולת התפקוד של מדינה בשגרה ובחירום. בתמצית, חלוקת עבודה פירושה פיצול משימה גדולה לתת־משימות קטנות, והטלת כל תת־משימה על אדם או על יחידה ארגונית נפרדת. חלוקה זו הכרחית כי יש גבול ליכולתם של אדם או של יחידה ארגונית אחת, ומכיוון שביצוע משימה מצריך בדרך כלל מומחיות מסוגים שונים. בסוגייה זו יש לתת את הדעת על שתי שאלות מרכזיות. השאלה הראשונה היא: מי כיום עושה מה? שאלה זו קלה יחסית למענה. כדי לענות עליה צריך רק להביט נכוחה על המצב הנתון ולשקפו. השאלה השנייה היא: מי צריך לעשות מה? כאן נדרשת חשיבה על והצדקה של המצב הנורמטיבי, הרצוי, אליו צריכה המדינה לחתור.
מתוך הקשר רחב זה עולה שאלת ביזור הסמכויות (decentralization) בארגוני הממשל: האם ראוי לבזר סמכויות בממשל? ואם כן — עד כמה וכיצד?
