מסמך זה מסכם בחינה שערכה עו"ד רבקי דב"ש, לשעבר ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, מומחית בתחום הממשל והחברה, המנהלת במשותף את מיזם "מעשה ידינו: לחיזוק השירות הציבורי" במרכז להעצמת האזרח.
בגיבוש ההמלצות הסתייענו בהערות טובות שהועברו לנו על ידי מר גיא זומר מייסד עמותת התמנון; מר עומר ויינברג, מנכ"ל עמותת תשתית; עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע
מטרת השינוי
הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות, נחשבת בשיטת הממשל הישראלית, כמו גם במדיניות דמוקרטיות ליברליות רבות אחרות, אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי. נוסף על היות הזכות למידע חלק מחופש הביטוי, השקיפות מאפשרת בקרה על הפעילות השלטונית, משפרת את המינהל התקין ובכך מגבירה את אמון הציבור ברשויות.
בישראל החובה להנגשת מידע הוכרה במקומות רבים בחקיקה, בהחלטות ממשלה ובפסיקה. בנוסף, ישנן חובות להנגשת מידע יזום ובכלל זה החלטת ממשלה להנגשת מאגרי המידע שברשות משרדי הממשלה ויחידות הסמך כברירת מחדל וככל שאין מידע מזוהה או איסור על פי דין, עד סוף שנת .202
המלצות
- בידי נציבות שירות המדינה יהיה מידע עדכני, מהימן ושמור בפורמט ממוחשב;
- הגורמים הרלוונטיים בתוך שירות המדינה יהיו נגישים למידע באופן שוטף, או לכל הפחות אחת לרבעון;
- הנציבות תפרסם לא יאוחר מאחת לשנה, קובץ נתונים מעודכן בכל נושא שאין בו פגיעה בפרטיות. קרי, הנציבות תפעל ליישום הוראת החלטת ממשלה 1933בה ברירת המחדל היא הנגשת המידע המירבי;
- במקום שניתן לפרסם את המידע באופן קבוע, תוך מתן אפשרות להתעדכן במידע באמצעות חיבור מקוון (API) יש להעדיף שיטת פרסום זו.
